הכשרת האברכים · פרק ט׳, נ״א

דברי קודש אלו כלל ועיקר הם, וכל בהנ״ל אם באמת רוצה אתה שלא תהי׳ ח״ו מן הרשעים שהם ברשות לבם רק מהצדיקים שלבם ברשותם ולא תהא הפקר ונכנע לכל תאווה ח״ו, רק אתה תהי׳ המושל ע״ע מרא דנפש שלך [דב״ר פ״ב]. ולתכלית זה רוצה אתה לשמש בהתחבולה שאמרנו לך בהסתכלות אודות הרגש שנתעורר לך, אז צריך אתה להתחיל בהתרגשיות קטנות המתרחשות בך. למשל אם הביאו לפניך באכילתך שני מיני בשר, ונפלה הבטתך על מין אחד כי תתאווה לזה המין יותר, אז אכול את מין השני וחתיכה זו שאתה מתאווה לה אל תאכל, ולא תאמר ומה בכך הלא גם זו של היתר, וגם אין תאוותי כל כך חזקה עד שיהי׳ חוב לי לעמוד נגדה. רחם עליך ועל נפשך והחל את מלחמתך בניצני תאוותך הקטנים ועשה את עצמך לאיש גיבור חיל המושל ע״ע, ולבו אף כולו בידו. בענין הזה של ב׳ מיני בשר מובטחני שלא תצטרך לשמש עוד בתחבולה הנ״ל כי עוד לא רע עמך כל כך שעל חתיכת בשר זו או זו תמסר את עצמך לרשות ולרשת הסט״א, בידעך שכך דרכו של היצה״ר היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך וכו׳.