הכשרת האברכים · פרק ט׳, מ״ח

למשל קח לך בדמיונך תמונת איזה איש הכי קרוב לך ורגיל אתה בו בכל עת ושעה, אז כל שתוסיף לפעל בהרחש היינו בהדמיון המתרחש עתה בך, אף אם את מחשבתך תשתף בפעולה זו לחשוב גם איך האיש הזה אוכל איך שותה איך מדבר וכו׳, אז בכל פעם יותר יתפעל ויתרחב רחש הדמיון בך. משא״כ כשאין הטיפול בהרחש ובהדמיון רק או״דו״ת הרחש ואודות הדמיון, וכה תחשוב, אם לדמות זאת התמונה או לא, אז רק כשתתחיל לחשוב או״דות״ה ולא לבד כשכבר תטפל במחשבה זו אודותה רק גם כשתתחיל להביט במחשבתך על התמונה זו שהעלית בדמיונך ותחשוב לך, איזה דמיון אני מצייר לי עתה, של אבי וכדומה, אז מן ההבטה בעצמה שאתה מביט עלי׳ מיד תכהה התמונה מדמיונך, וככל שתוסיף לטפול אודות״ה יותר תקלש אף תחדל לגמרי, ולא תוכל בשום אופן לצייר לך התמונה שכל כך רגיל אתה בה.