הכשרת האברכים · פרק ט׳, מ״ט

וכן הוא ברחש הרצון אהבה וכו׳ כנ״ל. למשל יש לך ידיד שאוהבים אתם זה את זה, אם באהבתכם תטפל, אף אם תשתף את המחשבה בטיפולך, ותחשוב אוהבי היקר מה מאוד אוהב אני אותו, ומה אעשה בשביל אהבתי לו, אפשר אקנה לו מתנה, אפשר אעשה לו איזה טובה, ותצייר לך איך תתעלסו באהבים איך תדברו יחד כשתתראו פעם אחר פעם, אז בכל פעם יוסיף רגש האהבה להתחזק ולהתפעל בך. ואם לא באהבה תטפל רק אודו״ת האהבה, ותתחיל להביט במחשבתך עלי׳ כעין זה, האם באמת אני אוהב אותו ואפשר איני אוהב אותו, רק שאיני שונא אותו, ומה אהבתי לו שאהבתו, ולמה אני אוהב אותו, ולמה לי עוד כל כך הרבה לאהבו. וכדומה, אז אף אם לא תמצא בו אשם שבשבילו לא תאהבהו, מ״מ ההבטה במחשבה על רחש האהבה והטיפול בו, אפילו אם לא ימהר רחש האהבה להיחלש ולחדול כמו שמיהר הדמיון להיחלש, מ״מ גם הוא יתחלש, ואם תוסיף יותר לחשוב אודותה גם לגמרי יתקרר. הן האהבה אינה נחלשת מהר כהדמיון, מפני שהדמיון לא נשתרש בך בפנימיותך ורק דמיון הוא משא״כ האהבה כיון שנשתרשה יותר בלבך ומדותיך ונאחזת יותר, לכן אוחזת עצמה יותר, אבל גם היא תיחלש תתקרר אף תחדל. ותלוי עד כמה נשתרשה האהבה בך, אהבה קלושה תחדל יותר בטיפול אודותה, והאהבה יותר חזקה יותר תתקיים עד שתחדל לגמרי, וכן בערך הטיפול אודותה תלויה, בטיפול רב תמהר לחלש וכו׳.