הכשרת האברכים · פרק ט׳, מ״ז

על זה נשיב, הבט בקרבך, איש שומע ומקשיב, ותראה שחוק הוא באדם, אם יטפל באיזה רחש מרחשי נפשו, אם הוא רחש של דמיון, רצון או הרגשה, אהבה יראה או שאר המידות, אף גם עם מחשבתו יטפל, אם טיפול מחשבתו הוא בהרחש, אז ע״י הטיפול יוסיף הרחש להתפעל יותר, ותחזק ויתרגש יותר. ואם אין טיפול המחשבה בהרחש, רק אודו״ת הרחש, או״דו״ת הדמיון או״דו״ת הרצון או או״דו״ת האהבה היראה וכו׳, אז אדרבה ע״י טיפול המחשבה אודותו, יקלש הרחש אף יחדל לגמרי. ולא הטיפול לבד רק גם ההסתכלות בעצמה שאדם מסתכל במחשבתו על איזה רחש אשר בקרבו, אף על מחשבתו, מכהה את הרחש ואת המחשבה.