הכשרת האברכים · פרק ט׳, מ״ו

ועתה נשוב אל הנ״ל. עלינו להפשיט לבוש המזוהם ורעת התאווה מן חלק נפשנו זה שנתגלה עתה בהתרגשות רעה זו, שלא לבד שנתאפק מן תאוותנו ובקרבנו עוד תבער, ולבוש המזוהם יוסיף להלביש ולאחוז בנפשנו. רק שלא נתאווה וחלק נפשנו זה שנתעורר נפשיט ונשליך מעליו את לבושו הרע, ואז עוד נרוויח את חלק הנפש בסתם התרגשות שעוד נוסיף בה לעבודת הקודש. ואיך זה אפשר. הן כבר הבאנו לעיל בחובת התלמידים מספה״ק עה״פ ״סור מרע״ וכו׳ שע״י עשה טוב תוכל לסור מרע, שתרבה בתורה ומעשים טובים ועי״ז יצה״ר יסור ממך. אבל האם יש לנו השפלים לדמות שנהרוג את היצה״ר לגמרי, ונקיים לגמרי נשאר בלא שום תאווה לעולם, ובשום פעם לא יתגרה יצרו בכל אחד לפי מצבו. ומה יעשה האומלל בשעה מכוערה כזו, במה יחליש את תאוותו אז ואת התרגשות זממו הרעה.