הכשרת האברכים · פרק ט׳, ג׳

כאמור היא הראשית והיסוד אשר עלינוועל בנינו לדעת ובה היינו בהגופניות וטבעה להתחיל, ואז חלק גדול מכובדה וקושיותה יחלוף, ומקוה אני לד׳ שכאשר באופן כזה נעבוד, אז כמעט שלא ימצא מי שלא יקח חלק הגון בקדושת החסידות ולא יהי׳ חסיד לפי ערכו. כי באמת למה זה תקשה עבודת החסידות ולמה יקשה לאיש הישראלי לקדש א״ע, הלא ישראל הם עם גופם קדושים, כי עם קדוש אתה לד׳ אלקיך, הן יצה״ר קשה יש לנו אבל כמה שקשה הוא וכוחו של היצה״ר רב הוא, לא כמדת גבורתו הרבה אשר יראה בו האיש, באמת נמצא בו. וראה נא גם ראה את דברי המדרש רבה בראשית פכ״ב, אמר ר׳ אבא היצר הזה דומה ללסטים שפוף [חלוש] שהי׳ יושב בפרשת דרכים כל מאן דעבר הו׳ אמר הב מה דעלך, עבר פקח אחד וראה שאין בו תוחלת לגזול לו כלום, התחיל מכתתו, כך כמה דורות אבד יצה״ר וכו׳ כיון שעמד אברהם אבינו וראה שאין בו תוחלת התחיל מכתתו וכו׳ ע״ש. דומה הוא היצה״ר ללסטים שבאמת חלש הוא, וגוזל את כלם רק מפני שהם מפחדים ממנו ודומים שגיבור הוא, אבל הפקח רואה שלא גיבור הוא ומכתתו ומשברו.