הכשרת האברכים · פרק ט׳, ב׳

קשה היא עבודת החסידות ומראשית התגלותה שמענו מצדיקי׳ וקדושי׳ דרישה לתחבולות, שצריכים תחבולות לעבודת קדשה, כמו שהבאנו לעיל בפרק ה׳ מן קדשנו הבעש״ט זצוקלל״ה ומן המאו״ש, וכמעט כל ספרי החסידות מדברים מזה. וגם בזה לא אל פסגת שיאם ואל רום קדושת תחבולות עבודתם אנו מרהיבים להגיע. אבל הראשית והיסוד להתחבולות לערכנו המתחילים הוא, שנדע שרק מי שנתקדש עד שגם גופו נעשה קודש ונשמה, הוא חתיכה אחת ועצם אחד, נשמה ורק דרך נשמה לו ותו לא, משא״כ אנו בעלי גוף כיון שהגוף אברים אברים הוא, ולכל אבר טבע ודרך מיוחד, לכן גם בעבודתנו דרכים וענינים שונים לנו. בעבודה שהיא רק לעשות אפילו רק לדבר ולחשוב, אז הצווי הוא הכול, עשה כך וכך דבר וחשוב כך וכך ודי, משא״כ החסידות שעיקרה היא את האיש לקדש לכן כל עוד לא פג החומריות, וטבע הגוף לא נמס ממנו, גם העבודה חלקים חלקים, טבעיות, ודרכים. כאברי הגוף לה, וכמעט א״א לו לאיש לקדש א״ע באמת בחסידות אם לא יתבונן בפרטיות טבעם וכפיהם ישתדל בהם.