הכשרת האברכים · פרק ח׳, כ׳

אף הרצון הכי חזק אשר שם ד׳ בכל בעלי חיים לחיות, שנראה לנו כ״כ פשוט לפי השכל, ג״כ לא בשכל יסודו. כי למה יראים הם מן הסכנה הקרובה אף הרחוקה מהם, במוחם ושכלם אף בל ידעו כי סכנה היא, אף בעל חי הטורף והדורס אותם לא יכירו מימים גם אבותיהם לא ספרו להם. הכול חוק מד׳ ואת החוק הזה אשר חקק ד׳ שירצה כל בעל חי לחיות, אנו מבינים בשכלנו שכן צריך להיות שירצה כל אחד לחיות, אבל השכל הוא רק מפני שכן חקק ד׳. את אשר יחקק ד׳ יאהב האיש ובו ישמח ואת אשר לא יחקק, ימאס וממנו יעצב. כשנולדנו לא מדעתנו רק בעל כרחנו באנו לזה העולם ברצון וגזרת ד׳, ולאחר אריכות שנותינו ברצונו וגזרתו נלך. גם עולם הזה שלו, גם עולמות העליונים והתחתונים שלו, ותמיד ובכל עולם שנמצא ברשותו ית׳ ותחת כנפיו נהי׳.