הכשרת האברכים · פרק ח׳, י״ט

ובכלל צריך האיש לדעת, שאין שכל ולא הגיון אנושי בעולם ותהלוכותיו נמצא. ואם נמצה את תהלוכות העולם ואת האיש, אז נראה שלא בשעה שהוא שמח צריך הוא לשמוח ולא בשעה שמתעצב צריך להיות עצב. לא את אשר יחמוד צריך לחמוד, ולא את אשר ימאס צריך למאוס. אף דעת אין לנו שנבין בו את אשר דומה לנו שאנו מבינים, עד שנקשה על הדבר אשר לא נבין אותו. ועל דרך הרמז אומר הפסוק ״איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת״ [תהלים צ״ב] רק איש הבער והכסיל חושבים שיש להם דעת לידע ולהבין, לכן מה שאינם יודעים ולא מבינים תמי׳ להם ומקשים הלא כנגד השכל הוא ופוערים את פיהם להקשות שזהו נגד השכל. אבל מי שאינו בער ולא כסיל יודע שאין שכל והגיון האנושי בכלל שכל והגיון בטוח למוד בו אם זהו על פי שכל והגיון וזה שלא על פי שכל והגיון, כי כל דבר אינו בגדר שכל האנושי. רק אחת היא, ד׳ ית׳ הוא הנמצא היחידי, ורצונו יחידי, וגם דעתו ית׳ יחיד הוא. את אשר ירצה ד׳ ויחקק בעולם, מבין האיש בשכלו שטוב הוא, ואת אשר לא ירצה ד׳ ולא יחקק, מבין האיש שלא טוב הוא. כשרצה וחקק ד׳ שתסבב השמש ממזרח למערב, כלם יודעים ומבינים בשכלם שכן צריך להיות, ושלא תסבב, הוא נגד השכל, ואילו רצה ד׳ וחקק שלא תסבב, או שתסבב ממערב למזרח, כי אז הבינו האנשים בשכלם שצריכה שלא לסבב או לסבב מן המערב למזרח.