הכשרת האברכים · פרק ו׳, כ״א

ובזוה״ק לפ׳ משפטים [דף צ״ט ע״א] איתא, הכי הוא מלה דאורייתא, לא אתגליאת אלא לגבי רחימאה, יודעת אורייתא דההוא חכימא דלבא אסחר לתרע ביתה כל יומא, ומה עובדת, גליאת אנפאה לגבי׳ מגו היכלא וארמיזת לי׳ רמיזא, ומיד אהדרת לאתרה ואתטמרת. כל אינון דתמן לא ידעו ולא מסתכלו אלא איהו בלחודוי ומעוי ולבי׳ ונפשי׳ אזיל אבתרא. וע״ד אורייתא אתגליאת ואתכסיאת ואזלת ברחומי לגבי רחימהא לאתערא בהדי׳ רחימו. ת״ח אורחא דאורייתא כך היא, בקדמיתא כד שריא לאתגלאה לגבי בר נש ארמיזת לי׳ ברמיזו, אי ידע טב ואי לא ידע שדרת לגבי׳ וקראת לי׳ פתי, ואמרת אורייתא לההוא דשדרת לגבי׳, אמרו לההוא פתי דיקרב הכא ואשתעי בהדי׳, הה״ד מי פתי יסור הנה חסר לב וכו׳ [משלי ט׳] קרוב לגבה שריאת למללא עמי׳ מבתר פרוכתא דפרסא לי׳, מלין לפום אורחוי עד דיסתכל זעיר זעיר דרשא. לבתר תשתעי בהדי׳ מבתר שושיפא דקיק מלין דחידה ודא היא אגדה. לבתר דאיהו רגיל לגבה אתגליאת לגבי׳ אנפין באנפין ומלילת בהדי׳ כל רזין סתימין דילה וכל אורחין סתימין דהוו בלבאה טמירין מיומין קדמאין, כדין איהו בר נש שלים בר תורה, ודאי מארי דביתא, דהא כל רזין דילה גליאת לי׳ ולא רחיקת ולא כסיאת מני׳ כלום, אמרה לו׳ חמותי מלה דרמזא דקא רמיזנא לך בקדמותא כך וכך רזין הוו, כך כך הוא, כדין חמי דעל אילון מלין לאו לאוספא ולאו למגרע מנייהו, ע״ש.