הכשרת האברכים · פרק ו׳, י״ב

אתה איש ממשי וצריכה גם עבודתך להיות גם בממש בקרבך בסביבתך ולפניך. מי שמן מוחו רק את הדעת בלבד הוא מוציא, ובו עובד לדעת ולהבין שכל בלבד בתורה אף בקבלה וחסידות, אז כל עבודת מוחו ולבו רק בהבנה היא. וכשאומר, כי לך תכרע כל ברך, וכו׳. וכן כשאומר, הללו את ד׳ מן השמים הללוהו במרומים, הללוהו כל מלאכיו וכו׳, כל צבאיו וכו׳, שמש וירח וכו׳ כל כוכבי אור, גם בזה רק הבנה וידיעה עולה לו, רק תיבות ישנן לפניו והוא מבין את פירושן פירוש המלות בלבד, כיון שרק שכל וידיעה הוציא מן מוחו, זאת אומרת שתפילתו ועבודתו נשארו בידיעה והשגה בלבד, למעלה ממנו, כי הוא בעולם הזה של ממש ויש, והתפילה בעולם השכל וההבנה לעצמה.