הכשרת האברכים · פרק ה׳, ו׳

ולא תמיד האברך כ״כ נמוך בעיניו, ולא בכל עת ובכל שעה רואה את עצמו ככלי מלא בושה וכלימה, כי ישנם זמנים שגם רוחו מתרומם בקרבו בבחי׳ ויגבה לבו בדרכי ד׳. ולא שהוא הפכפך פעם נופל ופעם מתרומם, אך מי שעבודתו אשר עובד את ד׳ היא בלא לב ובלא עצם רק מצוות אנשים מלומדה, לעשות ולהתפטר ממנה ותו לא, אז עבודתו מאובנה כאבן ותמיד היא באופן אחד וגוון אחד ובניגון אחד, לא כן הוא מי שעבודתו בלב ועצם, לו העבודה בגוונים שונים אף במצבים שונים, עליות ונפילות, פחד ואהבה, התמרמרות ועלי׳. בשעה שמרגיש בעצמו התרחקות ובפרט אם פגם באיזה פגם לפי ערכו ר״ל נפשו מרה לה ומר תיסרהו ואת כל פגמיו אשר מאז עם כל נמיכיותו על פניו תשטוח, ורואה את עצמו בשעה זו ככלי מלא בושה וכלימה כערך שאמרנו בזה.