אבל כאשר צלחה לו איזה תפילה ובפרט בשבתות וימים טובים או אחר איזה שעות של תורה ויראת שמים. או אחר איזה שיח עם חסידים בישיבתם יחד בשתית משקה שירה ורינה לד׳, שהצליחו להתקשר זה בזה נפש בנפש, ונפש כלם בד׳, מתרומם אז רוחו בשמחה ועלית הקודש, נמיכיותו בטלה אז וכולו גם בגופו משתוקק וכוסף לקדושתו ית׳ ומרגיש שבאמת נתקדש גם בגופו עתה. אבל גם אז רוחו לא מתקשה לאמור שלא חסר לו כל בעבודה, הוא בן תורה והוא חסיד וגם אז נשבר רוחו בקרבו עלי׳ ושמחה עם שברון רוח גם יחד.
הכשרת האברכים · פרק ה׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.