הכשרת האברכים · פרק ה׳, נ״ג

אבל אם לב שומע לך הקשב ושמע. לוּ לא ידעתי את כשרונות הבחור ואברך הבן תורה וחסיד, אשר לבבו משתוקק אל ד׳, וצעקת נפשו ממעמקי׳, קרבנ״י אלי״ך ד׳ ״, אינה פוסקת, כי אז לא הרביתי לדבר אליך, ולא דרשתי ממך כל דבר. ובמד״ר פ׳ נשא [פ״ז] איתא אין מחזקין אלא את המוחזקין, ואין מזרזין אלא המזורזין עכ״ל הק׳. ובאמת אתה מן המוחזקין ואתה מן הזורזין, אבל ישנו איש שיש לו אש ואינו יודע איך לשמש בה ואוכל את מאכליו או מבושלים וקרים, בחדרו קר עד שמצטנן אף בחושך ימשש, ועוד לפעמים ירע באשו להבעיר תבערה. וישנו איש שיודע איך לשמש את אשו מבשל הוא בה את מאכליו, מחמם את חדרו אף מאירו. כך אתה אברך הכל בך, אש ואור של קדושה, תורה, רצון, התרגשות וכו׳, הכל בקרבך, אבל צריך אתה לדעת איך להשתמש בך וטוב לך. אורך אשר על ראשך איננו מניח אותי לשקוט. אל פסגת רוחך שאתה מוכשר לעלות, אני מסתכל והיא תלהטני, ולדבר אליך הציקתני, קום ועלה כי ד׳ עמך גבור החיל.