הכשרת האברכים · פרק ו׳, ב׳

הנה בהשיח אשר בינינו הפסקנו בדברינו לעיל, ועתה אף אם תזכור אותם, מ״מ מוטב שתחזור על פרקים הראשונים עד פרק ה׳ ותדלג על השיח ותעיין מכאן והלאה. הקיצור משם הוא, שהרגשות ופרכוסי נפשך תמיד אינם פוסקים, בין להבי נפשך המתלהבת בתורה, מצוה וקדושה, בין פרכוסי׳ מן מכאובי׳ בשעה שאתה נושך ומכה אותה בנמוכיותיך, במחשבה, דיבור ומעשה, תמיד הם נמצאים בך. אך אתה או שאינך מרגיש אותם לגמרי, או שמרגיש אתה איזה הרגשה, אבל לא תדע מה היא ההרגשה אשר בך, אם הוא פרכוס לצאת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, או פרכוס לצאת למאכל ולמשתה היתרים ולשאר שטותי העולם, ואחריהם אתה נמשך ואותם אתה ממלא. ויעצנו אותך שתתן מצע של מחשבה חזקה ודמות להרגשותיך, עליהן ניצוצי נפשך יתראו ויתלבשו ועל ידיהן יתקיימו. אבל לא תתחיל לאחוז בהרגשות הקטנות שאין אתה מרגיש אותן לגמרי או רק מעט, רק בהגדולות מהן תתחיל, ואז גם הקטנות ישתלשלו מנפשך למוחך ולבך, תתרקמנה ותראה גם אותן בך.