לא כן הוא בעניני ההסתכליות, לא על דבר ממשיי הוא מסתכל רק על רוחניי. ולא על הרוחניי כדבר חכמה המתלבשת בלבוש ממשי כבמודה במקצת ושור שנגח את הפרה וכו׳, שמסתכל האיש בדבר ממשיי ובה מתבונן כדי לדעת את הרוחני המופשטה. ולא עוד אלא גם יכול לספרה לזולתו לשמוע את דעתו ובזה להוכח אם אמיתית היא חכמתו, כיון שהאמת לכלם הוא, וכולם צריכים להבין אחת בכל חכמה אם אמיתית היא.
הכשרת האברכים · פרק ה׳, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.