אבל זאת ידוע תדע ובמוחך חקוק שלא תטעה לחשוב שכוונתנו שכאשר באה השעה של שלש סעודות תפנה את דעתך לבקש מחשבות ולצייר ציורים, לא ולא. כי העיקר בשלש סעודות הוא להתקשר בד׳ ולשפוך לפניו את לבו, ובזה תהא שקוע. ובכלל כוונתנו לא לגלות בך את הציורים בלבד רק את נפש המציירת, כמו שהבאנו את דברי קודש של הת״ז נפש המצייר. כי לכל אדם ישנו נפש שמכל דבר שמרגיש ומתפלא מציירת לו ציורים, ממנה החלומות בלילה וממנה הדמיונות ביום, וכל איש לפי הענינים שעוסק ושקוע בהם, נפש מציירת כזו מגלה מנפשו. ואפילו ב׳ זקנים שכבר חדלו מן עסקיהם, כשיראו דבר חדש אשר יתפלאו ויתרגשו ממנו אז מעצמם כל אחד יטוה ויארוג לו דמיונות לפי עניניו ומחשבותיו שהוא שקוע בהם מאז. ולמה כך הלא זה כבר אינו עוסק במלאכתו זו, וזה לא במסחרו זה. מפני שאז בעת שעסקו במלאכתם ובמסחרם, עד לנפשם הגיעו מעשיהם, וגם היא נתפעלה ומן מעשיהם נשתנה, עד שכ״א נפש מציירת כזו גילה בקרבו, עד שגם עתה מעצמה דמיונות ומראות כאלו מכל הרגשה היא מציירת לה. והיא דרישתנו, שלא נפש מציירת לנו מעצמה דברים הדיוטים נגלה לנו, רק המציירת דברים קדושים ומראות הקודש נגלה מקרבנו, ומעצמה תגלה אותן מבלי שנצטרך אנו לבקש לה מחשבות ומראות. עוד נדבר אי״ה הלאה בגילוי מראות המחשבה והרגשיות הנפש ע״י איך ובאיזה אופן, ולע״ע נפסיק בפרק אחר.
הכשרת האברכים · פרק ד׳, ל״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
