הכשרת האברכים · פרק ד׳, ל׳

ואם נפשך מרוממה בשעה זו בבחי׳ ויגבה לבו בדרכי ד׳, ותתבונן אשרינו מה טוב חלקנו. רחוקים אנו עתה מן העולם ושאונו. פרושים מכל. ורק אל מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים אנו שואפים, ואל האין סוף והאין תכלית אנו צועקים ומתקרבים, ושירות ותשבחות אליו מרננים. ואתה מסתכל על החדר ועל החשכה אשר בו המסלקים בשעה זו את כל העולם מכם, ומאפילים ומיחדים אתכם עמו ית׳. וכמו מעצמו מתנוצץ בך הפסוק ויבא משה אל הערפל אשר שם האלקים. ושפתיך את דברי החרוז מרחשות, הצל מאחרי לפרוש מן השבת לבלתי תהי׳ סגור מהם ששה ימים המקבלים קדושה משבת קדש, רבש״ע פרש את קדושתך זו עלינו גם על כל השבוע.