הכשרת האברכים · פרק ד׳, כ״ה

כל איש צריך להסתכל לחשוב לצייר ולדמות כפי מצבו, וההסתכלות הפשוטה בשלש סעודות למשל היא כך. עבר עליך השבת, יום כולו של קדושה. מן השמים קדשו אותך, וגם אתה קדשת את עצמך ביום הזה. לא עסקת במסחרך לא טיילת בשוקים וברחובות ולא הקלת את ראשך. ישבת בהתבודדות בינך ובין קונך או יחד עם חבריך, עסקת בתורה ובשיח של קדושה וחסידות. כבסת את עצמך מכל אבק וכתם שעלו עליך בכל השבוע, והשתדל לבוא עד נפשך. ובכל שעה ושעה הרגשת בעצמך שאתה עולה ממצב אל מצב, ומן מדרגה קדושה אל מדרגה יותר קדושה עד שקרבת אל שלש סעודות, מרום קצו של השבת, האי שעתא דבי רעוא. סעודה היא מג׳ סעודות אבל מרגיש אתה שכבר אין המקום והמצב עתה לשבוע בבשר ודגים, רק לחפש את הא-ל מסתתר בשפריר חביון ולשבוע מזיוו. ויושב אתה עם חבריך גם כן מבקשי פני ד׳, ובחושך אתם יושבים. מנהגי ישראל תורה הם, כי מתאימים הם את פעולת הגוף למצב הנפש באותה שעה, כי אית חושך ואית חושך.