הכשרת האברכים · פרק ד׳, כ״ד

אבל לא שעת דאגה ואנחה על הנמיכיות בלבד הוא השלש סעודות, רק גם שעה של התרוממות היא, הצדיקים אמרו ששעת שלש סעודות היא השעה של יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ומכבוד קדושת חותני הרהצוה״ק שמעתי שזקני הגהצוה״ק המגיד זצוקלל״ה מקאזניץ אמר פעם בשלש סעודות שהי׳ בבחינת צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ואיך זה אפשר שגם אבן מקיר לא יהל אור אם בגן עדן יהי׳, ומנועם העליון לא ינעם, ואתה גם כשאתה נמצא בשעה שיותר יפה מן הגן עדן, כאילו ח״ו לא בך ולא אליך הדבר נוגע. בטח עצלותך מפתה אותך שוב לאמור ומי ידמה להמגיד ולשאר הצדיקים זצ״ל. אבל תשובה כזו תשובת היצר הרע שבך היא, ד׳ ית׳ מלכותו בכל משלה, ואם הצדיקים זי״ע הרגישו והתענגו מקדושתו בבחינת רישא, אתה עכ״פ את בחינת עקבים או עקבים דעקבים דהקדושה תרגיש. אבל בטח גם אתה מרגיש בך את השלש סעודות, גם לבך ומוחך מתנענעים ומזדעזעים מקול רעש הגלגל, גלגלי המרכבה שעוברים דרך נפשך, רק שאין אתה יכול להתבונן ולהסתכל, והרעם והרעש נאבדים נפסדים עד שכמעט לא תדע שד׳ אלקיך בא וכל קדושיו עמו.