אבל אי אפשר למחשבה חזקה בלא ציורים בה, ועיין תיקוני הזוהר הקדוש ת״ע [דף קכ״ו ע״א] שמונה בקדשו נפש המצויר [לפי הנראה מאור ישראל ומכסא מלך הגירסא היא, ״המצייר״] מיד אחר נפש המחשבה. ועיין בח״פ להרמב״ם ז״ל פ״א שכל מה שמחלקים את הנפש לחלקים, רק התגלות פעולותי׳ מחלקים, אבל הנפש בעצמותה ובקרבה אחת היא, ע״ש. ובאופן כעין זה הסברנו לעיל בחוה״ת מאמר א׳ אות א׳ את ה׳ חלקי נפש רוח ונשמה, חו״י, לא שה׳ נפשות של קדושה ישנן בהאיש, רק נפש אחת היא, וככל שחלק יותר עליון ואור יותר רב נתגלה ממנה, נפש יותר עילאה ובשם יותר עליון נקראת, כעין חד ארוך וחד קצר וחד בינוני שבספירות כמו שאומרים בפתח אלי׳, שהחילוק ביניהם הוא רק במדת התגלותן והשפעתן למטה, ע״ש.
הכשרת האברכים · פרק ד׳, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
