הכשרת האברכים · פרק ד׳, ט״ז

ובספה״ק אמרי אלימלך מכ״ק אא״מ הרהצוה״ק זצוקללה״ה פ׳ בא מפורש שאותה המחשבה קדושה שחושב האיש רק לפעמים ורק זמן מעט אינה נקראה עוד בשם מחשבה, ולא תוכל לפעול בו לקרבו ולקדשו, רק אותה שמרבה לחשוב בה, ע״ש. ובכל ספה״ק נועם אלימלך רואים שכשמצוה בקדשו על עניני המחשבה אשר יחשוב אותן האדם, ע״פ רוב לא אמר ״יחשוב״ בלבד רק הלשון ״ידמה ויצייר״ במחשבתו. ועיין שם באות א׳ בצעטיל קטן וזלה״ק וידמה ויצייר במחשבתו כאילו אש גדול ונוראה בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת השי״ת שובר את טבעו ומפיל את עצמו לאש על קדושת השי״ת. וכן באות ב׳ וכו׳, וגם בהיה״ר שקודם התפילה תיקן בקדשו תפילה על זה ותהא מחשבתנו זכה צלולה וברורה וחזקה, עיקר גדול הוא זה שתהא מחשבתנו זכה צלולה ברורה וגם חזקה.