הכשרת האברכים · פרק ג׳, ט׳

כדבר הזה הוא גם בהרגשת האיש, אי אפשר לו להאיש להתרגש באיזה הרגשה, בלתי אם יהי׳ הוא בעל הרגשה, והאיש מתרגש. גם בעניני הגוף שבהם האיש שקוע ראשו ורובו ונוגעים לו הרבה, לא כל אחד מרגיש את מאורעותיו באופן אחד, יש מתרגש על כל דבר נקלה. יירא ויפחד מכל דאגה קלה שלא תבא, וישמח מכל דבר טוב אף מן הבטחה טובה קלה. גם מדת דאגתו ושמחתו מרובה היא, כשדואג כלו מתמרמר וכלו נדכה, וכששמח יש שכמעט מכליו יוצא מרוב התרגשות, וכן הוא בשאר התרגשות נוח לכעס ונוח לרחם על זולתו. ואיש כזה אין לקרא, לא כעסן לבד ולא עצבן לבד, לא שמח ולא בעל רחמנות כיון שעל כל דבר והיפוכו הוא מתרגש, רק ״איש מתרגש״ יכולים לקראותו המתרגש על נקלה מכל דבר. ויש להיפך איש רק רוח קשה כאבן, שלא על נקלה מתרגש ואפילו בשעה שמתרגש רק שמתרגש רק מעטה היא לו.