הכשרת האברכים · פרק ג׳, ה׳

עבודה הפשוטה אשר לאיש בשעה שעובד את ד׳ צריכה להיות במחשבה פשוטה, שיחשוב, עבד ד׳ אני, והתורה תפילה ומצוות שאני עובד בהן את ד׳, חלקי אלוקית הן, ולא בהשכל והעיון אשר בתורה בלבד אני מתדבק בו ית׳ כיון שהוא דעת אלקים ורצונו ית׳ [כמו שהארכנו בזה לעיל בחוה״ת פרק ט׳ וי״ב], רק גם עשיית המצות בפועל, וגם התיבות ואותיות התורה ותפילה, שמות, ספירות ומלאכי קודש מקדושה עילאה הם, ובשעה זו שאני אומרם, ד׳ ומרבבות קדושיו בקרבי עוברים, ועלי להתקשר ולהדבק בקדושה עילאה זו הנעשית לממשית ונמשכה בי. וכשיאמין ויכוון זאת באמונה פשוטה ומחשבה חזקה אז גם מזה יקבל חיות. ובספה״ק הנ״ל לשבת שובה איתא, מה שהאיש ישראל עושה צריך להרגיש בזה חיות וטעם לזמן מרובה, ואפילו הוא רק כשור לעול וכחמור למשא, גם זאת יערב לו במה שזוכה לעשות רצון קונו כשור לעול וכחמור למשא, וכשיש לו תענוג מזה אז הוא מרגיש טעם בעזרת הש״י, עכ״ל הק׳.