הכשרת האברכים · פרק ג׳, ד׳

עם כל זה האיש בשעה שמתפלל ועובד ואין תפילתו ועבודתו עולות בלהבות קודש, ורוצה להתעורר שעכ״פ יתרגש ולא יתפלל בקרירות ויבשות רק עם חיות, ולא עולה לו, אל יתעקש להתעורר דוקא, כי דרך האיש וטבעו הוא שכאשר מתעקש באיזה ענין למשל לרחק מחשבה לא טובה או מחשבה טובה לקרב, יש שעולה לו ההיפך, דוקא רודפת אותו מחשבה הרעה, ומחשבה הטובה שרוצה לאחוז בה קשה לו או שקשה לו לאחוז בה זמן רב יותר והיא מתבלבלת. ובפרט כשמתעקש בשעת תפילתו ועבודתו להתעורר, להתלהב ולהתרגש, ע״פ רוב דוקא לבו מתטמטם עד שלפעמים ישתומם ע״ע לאמור למה זה קודם תפילתי ועבודתי כבר הרגשתי בי ניצוצי ההתעוררות ודמיתי שלהבי אש קודש בי יבערו, ועתה כשנתקרבתי אל התפילה ועבודת המצוות כאילו הכל בי כבה, אין אש ולא להבה אף הלב כאילו אין ח״ו. אבל אל תפחד בחור שואף אל ד׳, ואתה אברך המשתוקק אל קדושתו ית׳ מזה אל תבהל, כך הוא טבע האיש, אם לא יעשה הכל בתחבולות שונות.