הכשרת האברכים · פרק ב׳, כ״ד

וזה הדבר אשר דברנו בחוה״ת מאמר ב׳ אות ב׳, מזה שבא אל ההקפות בשמ״ע ו שמחה״ת שע״י שרוקד בכח מנער את עצמו מעט מן העפר ונפשו מתגלה, וכן מן המתפלל בקול ובכח. אף שבהקפות מרושלות ובמחשבה לבדה, גם בתפילה של שפתותיו נעות לא פעל לעורר את נפשו ע״י התפילה, ברקידה בכח, ובתפילה בקול ובכח מתרגש. וכמ״ש בספ״ק קול מעורר כוונה, מפני עבודתו אשר בכח עבד ובע״כ מעט הוציאה.