הכשרת האברכים · פרק ב׳, י״ג

לא כן היא בפעולת ההתרגשות, שאף שגם הן פועלות ע״י גופו, מוחו ועצביו, ומתפעלות ע״י התלבשות דבר הנרצה ואיש האהוב והשנוא וכדומה אשר מחוצה לו, מ״מ הוא מרגיש את פעולתן, כלומר את פעולת נפשו אשר בקרבו, כשישאלו אותו על הקול מה אתה מרגיש עתה בקרבך יענה את הקול אני מרגיש ולא יותר, וכשישאלו על האהבה בשעה שמתבערת בו מה אתה מרגיש בדיוק, לא יאמר את ראובן האהוב אני מרגיש, אך את האהבה אני מרגיש. רק כששוב ישאלו אותו אהבה למי, אז ישיב אהבה לראובן, ועיקר התרגשותו בקרבו הוא פעולת והתרגשות נפשו באהבה, רק שהיא נאחזת באיזה דבר אשר מחוצה לה, בראובן וכדומה, כאש הנאחזת בעץ שרק נאחזת בו, אבל לא נראה בצורת העץ רק בצורה לעצמה וכדבר לעצמה, וזה שאומר זוה״ק הנ״ל שההתעוררות היינו ההתרגשות אפילו התחתונה שבאדם נפשו היא, מפני שהיא ראשית התגלות הנפש אשר מרגיש אותה האדם ע״י פעולתה.