הכשרת האברכים · פרק ב׳, י״ב

לא שאנו אומרים שההתרגשות פעולה ערומה לגמרי של הנפש היא, שפועלת לעצמה בלא הגוף ובלא שום לבוש, כי פעולה ערומה של הנפש לעצמה לגמרי, אין האדם מרגיש אותה. ועוד צריכים לדבר מזה עד כמה תפשט הנפש את לבושי׳ ועוד ירגיש האדם את פעולותי׳. רק זאת אומרים אנו בזה, ששאר פעולות האיש אף שהן ג״כ פעולות הנפש מ״מ כ״כ מכוסות ומלובשות בדבר חיצוני של העולם, עד שבלתי נראות ונרגשות לגמרי גם להאיש הפועל אותן, וכשרק יתרחק דבר של העולם המסבב את הפעולה כגון דבר הנראה או קול הנשמע, גם חלק נפשו זה הרואה והשומע נעלם ממנו. עד שיש לדמות מעט את התגלות חלקי הנפש ע״י פעולות העולם למראה [שפיגעל] שאף שהמראה היא הפועלת להראות [אבצישפיגלען], מ״מ גם בה במראה, רק דבר אשר מחוצה לה נראה, ולא עצמותה, כמו כן רק צורות העולם בחלקי נפש נראים ולא הנפש לעצמה, כי מה מרגיש האדם בקרבו עתה, את הקול, קרירת השלג וכו׳ לא עצמותו ולא את נפשו ופעולתה.