הכשרת האברכים · פרק י״ב, כ׳

וכיון שגם אתה בחור ואברך בעול העבודה אף החסידות את צוארך נתת, ומקוים אנו לד׳ כי גם להיות מתרגש החילות להעשות, לכן חוק הנוכחי חקוק לך. כל קולא אשר תבא להקל לך בענין עבודה בשעה שאתה בינך לבין עצמך אפילו אם היא רחוקה הרבה מן נדנוד עבירה כמה פרסאות, חשוב האם גם אילו בין אנשים היית הקילות אותה, מוטב, ואם לאו אז חוס על נפשך ולא תקל אותה לך. ואם יפתך יצרך לאמור הלא רחוקה היא מכל נדנוד עבירה כמה פרסאות, השב לו אבל מן רמי׳ אינה רחוקה ולהיות רמאי חטא חמור הוא, ובשום אופן לא אסכים לחיות חיים של שקר נוכל וסט״א ר״ל. ובכלל כל דיבור ומעשה אשר בינך לבין עצמך מדוד במדה זו אם גם בין אנשים היית מדבר ועושה אותם. ולהיפך כשתהי׳ בין אנשים בשעת עבודתך ומחשבה אף קלה של פנוי׳ התגנבה בך ואתה מצטער עלי׳, אז הסתכל בקרבך אם כל התעוררותך להעבודה, ח״ו לשם פנוי׳ היתה, אז חדול עתה מן העבודה בשעה זו, ואח״כ כשתהי׳ בינך לבין עצמך תעבדנה. ואם עיקר התעוררתך לשם שמים היתה, והיצה״ר רק רודפך ואבק המרעיל רק אח״כ פיזר עליך, ובפרט אם היא עבודה שגם בשעה שאתה בינך לבין עצמך עובד אותה, שהוא אות מובהק שלשם שמים נתעוררת לה, אז את הפני׳ רחק, ואפילו אם בתחילה ידמה שקשה לך להסירה ממך, מ״מ אל תבט עלי׳ רק עבוד הלאה. כי בפני׳ כגון זו שלא היא העיקרית בהתעוררותך לעבודה וגם תצטער עלי׳, חיש קל תסיר ממך כשרק תביט עלי׳ ברוגז לגרשה.