הכשרת האברכים · פרק י׳, י״ח

גם על החושים אין אנו מטילים את כל האשמה לאמור שרק הם אשמים בזה שאנו רק את חיצוניות העולם מחשים ורק את מראית כל דבר אשר בו מבקשים, ולא את העצם. כיון שסוף כל סוף רק שליחי האיש היודע הם, שעל ידיהם יודע מן העולם את הנחוץ לו לדעת. והרבה יש עוד לדבר מן אופן התאחדותם עם העולם והידיעה היוצאת ממנה, אבל לע״ע אנו אומרים בזה בקיצור. כיון שבהאדם, חלק הבעל חי חלק חיצונית העולם שבו, מתבכר בו תחילה, והוא גם אשר מתקדם לבוא בקשר עם העולם להודע מן מזיקין להשמר מהם, ומן תומכיו כאכילה שתי׳ וכו׳ להתמך בהם. לכן בשביל שמוש וההרגל הזה שהוא רק בהחיצוניות ובהצללים, מתחנכים ומתכשרים החושים השליחים שלא לחוש אף לבלי לבקש ולחפוש יותר זולת הלבושים.