הכשרת האברכים · פרק י׳, י״ז

הוא מפני שכבר אמרנו לעיל בפרק ב׳ שרק ע״י חמשת חושינו אנו נודעים מן העולם ומלואו, ובלעדם לא ידענוהו. וכיון שהחושים רק את צורת כל דבר, מראו וחיצוניותו מוכשרים להכיר, כי מאין נדע שהדבר אשר אנו רואים אילן הוא, מפני שאת צורתו גדלו הסתעפו וכו׳ עינינו חשות, אבל את עצם האילן אין אנו חשים. אף כשיבקעו את עצו לא נראה בלתי את מראהו וצבעו, רק מתחילה מראה אילן ראינו, ועתה מראה עץ ועצים מובקעים רואים ולא יותר, וממנו נדע שהוא עץ נבקע, ובשביל זה אם יעשו מחומר אחר דבר שבקומתו וצבעו לאילן או לעצים מובקעים ידמה, נטעה עליו לאמור אילן או עץ הוא. כן גם חוש המישוש הטעם והריח בכולם רק את חיצוניותו או רק דבר הנודף ממנו חשים ולא את העצם, לכן בשביל ההרגל זה אשר להכרתנו את העולם מראשית ביאתנו לעולם, כל הכרתנו עם רצוננו להכיר את העולם, הוא רק לבקש את הכרת הצבע וצורת כל דבר, ואת העצם לא נבקש, ולא נפגע ולא נרגיש כי חסר הוא לידיעת חושינו.