הכשרת האברכים · פרק י׳, ט״ז

ולמה זה לנו בעולם, רק הצבעים נגלים ובלא התבוננות דעתנו רק את הלבושים עינינו רואות ואת העצם אשר לפנינו לא נראה. פשוט מפני שאנו מגושמים מן חטא אדם הראשון וחטאו כל אחד אשר ר״ל יוסיף, לכן בכל דבר רק גשם וגסות רואים כמו שכתוב בספ״ק מזה. אבל זאת יש לשאל למה לא יפגע האיש בעצמו בהחוסר אשר לתפיסת חושיו בעולם. כלומר בשלמא אם לפי ערך ראיתנו ודעתנו המגושמה הי׳ נראה שיש איזה עצם להעולם ומלואו, הי׳ ניחא למה אין אנו נפגעים בחוסר הזה, ולמה אין כל איש בהבטתו והתבוננותו על העולם ועל דבריו שואל לאמור, ואיפה העצם שלהם, האיך זה אפשר לצבע בלא דבר אשר ישא את צבעו, ולצורה בלא נייר אשר בו תצטייר. מפני טעותו אשר טועה בגשמיות דעתו לאמור עצם גשם הוא העולם. אבל עתה אחר שנוכחנו שגם חושינו ודעתנו המגושמים שום עצם מוחשי ומגושם בעולם לא יראו, אם כן למה זה לא נפגע בהחוסר ולמה זה ישתפק האיש בהצל, ומעצמו לא יבקש את העצם המציל.