דברי סופרים · פרק ל״ח, ח׳

וזהו דודי צח ואדום ביציאת מצרים אף דפסח נגד אברהם, מכל מקום הגאולה מכל הפסולת שמסטרי' הוא על ידי סטרא דיצחק דבפסח נולד יצחק (ראש השנה י':), ושבועות דהוא נגד יצחק דאורייתא מסטרא דגבורה (זוה"ק ח"ב פ"א) נגלה עליהם כזקן מלא רחמים (מכילתא שמות) ולבושי' כשלג חיור, כי התיקון לפסולת דיצחק הוא על ידי סטרא דאברהם ומעונות כשנים נעשה שלג שמתלבן, וזהו בשבועות דלא כתיב בי' שעיר לחטאת ואמרו בירושלמי (ראש השנה פרק ד' הלכה ח') דכאלו לא חטאתם, דהיינו שהוסר כתם החטא ונתלבן עד שכאלו לא חטא, ועדיין אין תכלית השלימות שמי שחטא כל ימיו ושב באחרונה ונתלבן להיות כמי שלא חטא הרי כך היה גם קודם שנברא, והגם דמבקשין הלואי שתהא יציאתו כביתו בלא חטא וגם זה טוב, מכל מקום הרי אין זה תכלית הטוב ושלימות המכוין בבריאה דמה פעל בביתו לעולם ונמצא בריאתו למגן, אבל שלימות התיקון כשיזכה לתשובה שלימה שיהיו זדונות כזכיות עד דעליהם הוא חי' יחי' כמה שכתוב בפרשת יום הכיפורים (פ"ו:), וזהו על ידי שלבבו בוער כאש להשם יתברך עד שנשרף ונכלה כל הפסולת והרע שבלב ונעשה כולו קודש לד' ממילא מתגלה דגם כל מעשינו פעלת לנו וכל החטאים הוא על דרך עבירה לשמה דגדולה ממצוה שלא לשמה (נזיר כ"ג:) והחטאים כשנים נעשה מהם לבוש שנים דמצות ובזה הוא ניצוח ואבדון שורש כל הרע וכח האומות ואדום, וכמה שכתוב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים וגו' שכביכול לובש לבושן של ישראל הנעשה מחטאיהם אחר שנזדככו ומזהירים כשנים, וזהו על ידי יצחק שאומר פלגא עלי ופלגא עליך כמה שכתוב בפרשת רבי עקיבא (פ"ט:) ולא כאברהם ויעקב שאמרו שם ימחו על קדושת שמך, ופירשו קמאי דאונות קאי שימחו בשביל קדושת השם שאם אין לנו זכות יעשה למען שמו הגדול שנקרא עלינו, ועל דרך שנאמר לא לנו וגו' כי לשמך תן כבוד וגו' למה יאמרו הגוים וגו', ועל זה אמרו שם לא בסבי וכו’ דעדיין אין זה עצה הראוי' לזכותן של ישראל דהגם שימחו העונות ויהיו כאלו אינם אכתי מה הואילו במה שנבראו ונשלחו לעולם הזה, וסבא ודרדקא, זה לא נכנס בו עדיין כל חומו וזה כבר נתקרר חומו, והוא מדת יעקב שקבלתי שהוא הסבא זקן מלא רחמים ולבושו כשלג היפך עשו הוא אדום, ואברהם דרדקא בהתחלת הכניסה לעבודת השם יתברך ועיקר השתדלותו לקרר רתיחות התאות הגובר בעולם שזהו הצלתו מאש דנמרוד הוא נורא דיצר הרע הבוער בעולם, וע"כ נקרא (חגיגה ג'.) תחלה לגרים שכל השתדלותם הוא בהסרת הזוהמא שבהם מגיותם, ורק הוא זכה לשם האזרחי (בבא בתרא ט"ו.) כאלו הוא אזרח בישראל מלידה בא בברית חותמו יתברך ולא מצד השתדלותו, וזהו המדה יתירה שבישראל נגד גרים שאמרו בפרשת י' יוחסין (ע':) דבישראל ברישא והייתי לכם לאלקים, דע"כ השם יתברך מושל על מעמקי לבבם ואי אפשר להם לנטות במעמקי לבבם מהשם יתברך כלל כי שרשם דבוק באלקים חיים ואינם דבר נפרד ממנו שיהיה בחירה בידם ליפרד ולהיות כגויי הארצות, דעל זה אמר העולה על רוחכם היה לא תהיה וגו' דאע״‎פ שחטא ישראל הוא (סנהדרין מ"ד.) דזהו כפיית הר כגיגית במתן תורה לומר דעל כרחם יקבלו, ואנכי קודם ללא יהיהלך ולא בא בלשון ציווי רק דע"כ אנכי אלקיך, וזהו אורייתא דמסטרא דגבורה שורש יצחק שבלידתו נתרבה החדוה בעולם כי הוא לידת נפש ראשונה בעולם שיהיה מלידה מבטן מקודש לד', ואף שעדיין היה בו פסולת מכל מקום גם פסולתו נקרא ישראל מומר דמלידה מבטן היה ישראל, אלא שאין החבל נפקע בפחות מג' (בראשית רבה פס"ח) וע"כ עדיין היה אפשר להמיר ולהשתנות, עד יעקב שהוא חבל נחלתו ובו אין פסולת כלל דכל החטאים נמחים גם בלא תשובה על קדוש השם עד שיבוקש עון ישראל ואינינו, אבל יצחק יש במטתו פסולת אבל כל הפסולת שלו הוא שאפשר להשתנות ולנתק שם ישראל ממנו, אבל מי שלא נשתנה ונשאר בשם ישראל על ידי שיש בו פסולת הרי הוא בהכרח היפך ומשנה הפסולת שלו לקדושה על ידי מה ששרשו דבוק בהשם יתברך ונמצא הכל מהשם יתברך.