דברי סופרים · פרק ל״ח, ז׳

ובכל דבר יש טוב ורע מסטרא דעץ הדעת טוב ורע וכן בשנים ושלג, וכמו שנשאלתי דבכתוב הנזכר נאמר דשנים רע ושלג טוב ומצינו במקום אחר בהיפך לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים, אבל ידוע דגווני לבן ואדום הם מדות ב' אבהן אברהם ויצחק שיצא מהן פסולת, שאיש היהודי מזרע יעקב דמטתו שלימה צריך לירא וליזהר מהם ולנטות מכל אחד המקצוות להפכו שעל ידי זה יבוא לקו המיצוע מידת יעקב, וכידוע דברי רמב"מ (בהלכות דיעות ובח' פרקיו) דבכל המדות צריך להתנהג בדרך האמצעי אם לא כשנטה לקצה הא' דאז צריך שיטה עצמו לקצה האחר, ועשו שהיה ישראל מומר (קדושין י"ח ע"א) ומת ברשעו הוא שורש לכל עונות בפעל שבזרע ישראל דע"כ נשא השעיר את כל עונותם, וכן נחש הקדמוני הוא שטן [בגימט' נחש עם הכולל] הוא יצר הרע הוא מה"מ (בבא בתרא ט"ז.) הכל נמשך מהפסולת שמסטרא דגבורה בזה לעומת זה, אבל ישמעאל עשה תשובה כמו שאמרו ז"ל (שם) אלא דאין תשובה מועלת בגוים דלא נתנה תשובה אלא לישראל, וכמה שכתוב קמאי ואיתא נמי בתנחומא האזינו, אלא שמכל מקום מצד שהוא גוי אין לו שייכות לישראל ורק מצד שהוא הפסולת דאברהם ואצל אברהם הוא רק בכל והיציאה לפעל הוא בישמעאל כי מה שבאב בכח יוצא לפעל בבן, והיציאה לפעל בפסולת דאברהם אינה אלא בזרע הגוים שאין נקרא זרעו, וע"כ גם בישמעאל עצמו מצד כח אברהם שבו לא היש לומר כח לישאר כך וסוף מצד שורש אברהם שבו עשה תשובה, אלא דלא הועילה לו לתקן הקודם כבישראל דאחר התשובה אין מציאות לחטא, וע"כ כל החטאים בפעל שבזרע ישראל אינו אלא מסטרא דעשו פסולת דיצחק ואף דגם הוא אין נקרא זרעו כמה שכתוב בנדרים (ל"א.) ולא כל יצחק, וע"כ כל חטאי בפועל של ישראל שהם לבדם זרע אברהם ויצחק באמת אינם בעצמיותם רק כהוצי הסובבים האסא, מכל מקום הסתבבותם בא על ידי שורש עשו מה שמשרשו ותולדתו נולד בבטן א' עם יעקב ועד שהגלו לא ניכרו בין זה לזה כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פס"ג) על פסוק ויגדלו הנערים, ומצד הפסולת דאברהם אבינו בא רק ההרהורים דתאות שבכח בלב עד שלא יצא לפעל, ומחשבה רעה אין הקב״‎ה מצרפה למעשה בישראל כמה שכתוב בקדושין (ל"ט:) אבל הפחד מהמחשבה רעה רק דעל ידי זה הרי הוא ניתק ונתקרר מעבודת השם יתברך ויצחק היה מנוגב מכל תאוה וע"כ היה לבבו בוער כאש תמיד להשם יתברך בלא שום קירור, וזהו תודלות אברהם שבקדושה דמיא אוליד אשא שהצמיח החשק להתלהב להשם יתברך משא״‎כ בפסולת שהוא החשק לחמודות עולם הזה, וזהו היראה משלג שהוא מביא קרירות ועל זה נאמר לא תירא לביתה משלג דיראה זו אינו נוגע לעצמותו רק לביתו, כי הלב הוא בית ומשכן הנפש שהוא עצם קדושת איש הישראלי שעל זה א' בברכות (כ"ח.) יכוין את לבו כנגד בית קה"ק, כידוע בזוהר דהלב מכוון נגד בית קה"ק כי הקב״‎ה צור לבבן של שיראל והוא שוכן בלב איש ישראלי אפילו כשהוא ישן ויושב בטל דכישן דמי וכמה שכתוב בשיר השירים רבה על פסוק אני ישינה ולבי ער, ומזה בא התעוררות בלב כל פעם להקיצו מתרדמתו והיצר הרע הוא הזבובי מות היושב על ב' מפתחי הלב (ברכות ס"א) להשכיחו ולהפילו במחשבות של דמיונות עולם הזה לקררו על ידי זה מההתעוררות ההתלהבות להשם יתברך, דזהו עמלק אשר קרך שהוא ראשית גוים הנמצא גם כן בעשו כי גם הפסולת של אברהם אבינו כלול בו, וזהו היראה לבית שהוא הלב משלג והוא שמחה של הוללות המקרר ומשכיח דשלג בגימט' שכחה כידוע, ולא תירא כי כל פנימיות הלב לבוש שנים הוא תוקף הגבורה הקדושה להתגבר על יצרו כידוע דגבורות הקדושות שורפין כל תאות רעות, ועצמיות הלב של איש יהודי גלוי וידוע שרצונינו לעשות וכו’ (שם י"ז.) אלא שיש מעכב להיות הלבוש והבית המסבבין לעצמיות נראה לא כן, אבל בהתגלות מעלת האשת חיל יתגלה דגם הלבוש של ביתה הוא שנים, ובזה הוא הביטול לכל כח הרע שבלב גם עד שלא יצא לפעל והביטול לפסולת דאברהם אבינו הוא על ידי דרגא דיצחק.