דברי סופרים · פרק ל״ח, ו׳

ושמחת לב יטיב גהה ומזהיר הפנים, וכן חכמת אדם תאיר פניו דהחכמה תעוז לחכם ועוז פניו ישונא, על ידי העוז וגבורה ושמחה הפנים מאדימין ומזהירין היפך בצער ובושה דאזיל סומקא ואתי חיורא (ב"מ נ"ח ע"ב), כי גוון האודם הוא המזהיר דע"כ מתרגמינן שני זהוריתא לשון זוהר, והאי שמשא סומקתא היא (בבא בתרא פ"ד ע"א) וזיוה וזוהרה בכל העולם, ומשה רבינו ע"הכשקיבל תורה מפי הגבורה זכה לקירון וזוהר אור פנים ופניו כפני חמה כמה שכתוב בבבא בתרא (ע"ה.) ותפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה כי הוא זכה לזוהרא עילאה וזיו פנים שלמעלה, ואחר החטא ניטל זיו פניו כמה שכתוב בבראשית רבה (פט"ז) ע״‎פ משנה פניו ותשלחהו ושעתיד להחזירו על ידי בן ישי כשיבולע המות יתוקן חטא אדם הראשון דבאור פני מלך חיים, וזהו שפירו דדוד דכתיב בי' אדמוני עם יפה עינים דעל ידי זה זוכה להיות עין בעין יראו בשוב וגו', וכמה שכתוב בשבת (פ"ט:) דמחוי להו יצחק הקב״‎ה בעינייהו, דזהו מסטרא דידיה על ידי הצמצום יכולים להשיג ועל ידי היראה זוכים לראיה, ואם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו דהאדמימות שמסטרא דעשו יתלבן, כשל"ג בגימט' שמח"ה היא שמחה של מצוה כשיעשה מהעונות זכיות, כי יש אדמומית הפנים על ידי כעס ורציחה או על ידי גסות רוחא שעל ידי חמרא וניאופין וחמודות עולם הזה שהיא השמחה של עוללות. דגם כן נראה לאותם האומרים לרע טוב כי ייטיב גהה ושמים חושך לאור ולחשוב שמזהיר, ובאמת הן משחירין פניו אחר כך ולעולם הבא והאי שחור אדום הוא אלא שלקה (כסוכה ל"ג ע"ב), עי אחר דאיגלי בהתחי' נשתנה מאדום לשחור ומזוהר הפנים להיות חשך משחור תארו, ולבן הוא היפך השחור דהוא שורש החסדים כידוע.