דברי סופרים · פרק ל״ח, ה׳

וזהו פורים כי פור המן נהפך לפורינו וחייב לבסומי, נגד המשתה הראשון דאחשורש שהיה התחלת הרפואה למכה בשכרות אחשורש שנהרגה ושתי, והגמר במשתה היין דאסתר, והמן התפאר בזה ואמר אף לא הביאה וגו' והיה מלא שמחה על זה ולא ידע כי בנפשו הוא וכוס התרעלה שתה לא מיין המשמח, אבל אסתר דמסתמא גם כן שתתה עמהם היא שתתה מיין המביא שמחה דעל ידי זה ליהודים היתה אורה ושמחה, דאסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר כמה שכתוב בחולין [קל"ט ב'] שהיא נמשכת מצד ההסתר פנים שהיא מדת הצמצום והגבורה, אבל אף דאהדרינהו לאפירוש עוד ידו נטוי' עלינו כמה שכתוב בחגיגה [ה' ב'] מקרא דבצל ידי כיסתיך דקאי אואשים דברי בפיך והוא תורה שבע״‎פ, דתורה שבכתב הוא מה שדיבר השם יתברך עם משה פנים אל פנים וכן כל דורות הנביאים זכו לגילוי אור פנים, ואחרי שנסתלקה הנבואה התחילו חכמי תורה שבע״‎פ שעליהם אמרו בתנחומא [פרשת נח] העם היושבים בחושך ראו אור גדול עש"ב, וכן אמרו בסנהדרין [כ"ד א'] במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, אבל זהו מסטורין של הקב״‎ה כמה שכתוב (תנחומא פרשת תשא) מי שמסטורין שלי בידו הם ישראל, כי ישת חושך סתרו כתיב דשם הוא סתריו יתברך, ואע״‎פ שהוא חושך והסתר פנים החושך הוא על ידי צל ידו יתברך ולא על ידי צלא דמהימנותא המגין וסוכך עלינו דרך הסתר פנים דוקא כמו להגן בפני החמה הלוהטת צריך לעשות צל ולהחשיך קצת, כי ריבוי האור מזיק לחלושי הראות וכן רבוי החום, וברוחניות גם כן כפי ריבוי האור שהיה בדורות הנביאים כן זה לעומת זה גבר אז יצרא דעל זה דכל הגדול מחבירו יצרו גדול (סוכה נ"ב.) וכן בכלל האומה, ובדור אלי' שהיש לומר יותר מששים ריבוא נביאים תלמודים כמו שאמרו ז"ל (רות רבה) היה ריבוי על זה גם כן כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין ק"ב:) דאחאב העמיד על כל תלם, ואנשי כנה"ג שבטלו יצרא דעל זה (יומא ס"ט:) דאמרו לא איהו ולא אגרי' אז נסתלקה גם כן הנבואה כי הוצרך להעלים הבהירות גם כן, אבל עוד ידו נטוי' בהסתר פנים לזכות לאור גדול יותר על ידי שאשים דברי בפיך שכל חכמת חכמי תורה שבע״‎פ הוא דברי אלקים חיים ית"ש, וכמה שכתוב בבבא בתרא (י"ב.) דאתאמרא הלכה למשה מסיני כותי', וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמרה למשה מסיני (ויקרא רבה פכ"ב) וע"כ חכם עדיף מנביא (בבא בתרא שם) דאף שהוא בהעלם הוא משיג יותר וזוכה לנטוע שמים וליסד ארץ כמה שכתוב בזוהר (חלק א' ה'.) דעל ידי חידושי דאורייתא נבראו שמים וארץ חדשים, וזהו רק בתורה שבע״‎פ שבה הם החידושין שמחדשין חכמי ישראל, וזהו חזרת קבלת התורה בימי אחשורש דהדר קבלוה מאהבה כמה שכתוב בשבת (פ"ח.), והיינו על תורה שבע״‎פ דעל זה היה תחלת כפיית הר כגיגית כמה שכתוב [בתנחומא נח], ואסתר סוף כל הניסים כמה שכתוב ביומא (כ"ט.) היא מדרגה אחרונה שבמדריגות הניסים, שבכל דבר יש י' מדריגות כמה שכתוב בקדושין [מ"ט ב'] בכל דבר י' קבין ע"ש, ומדריגה אחרונה הם הנסים נסתרים שהשם יתברך עושה עמנו בכל יום שאינו בהתגלות בשידור הטבע, רק גם הנהגה טבעית הכל הוא מהשם יתברך המסבב סיבות בהסתר והעלם להיות לטובת ישראל שעל זה אומרים על נסיך שבכל יום כידוע, וכן נס דאסתר לא היה בשידוד טבע כי זה דרך טבע שמלך יעשה רצון אשתו, אך עם כל זה הכל הכירו אחר כך סיבוב הסבות שתהרג ושתי ותלקח אסתר כי הכל נסים נסתרים לישועת ישראל, וזהו שגם בהסתרת פנים ידו נטוי' עלינו וזהו שורש אסתר, וע"כ היה הנס על ידי אשה שהיא המדרגה האחרונה בכל י' מדריגות רזא דאשת חיל עטרת בעלה כידוע, וע"כ לשון חכמים אסתר סוף וכו’ קראו הנס על שמה שהיא המדריגה האחרונה, והיא מדה"ד שלמטה הקשה שמזה המשיכה שפיכת הזעם על המן ואויבי ד', ושמחה לצדיק עשות משפט כתיב והמשיכה על ידי זה ליהודים אורה ושמחה, אורה זו תורה (מגילה ט"ז:) שבע״‎פ שהוא אור גדול היוצא מתוך החושך, ושמחה היא שמחת צדיקים בד' מעוזם בעת צרה שנתהפך הצרה שהוא פסולת הדינין למעוז וגבורה, וחרון הצרה וסערת ד' על ראש רשעים יחול, וזהו ההתהפכות דנהפוך הוא להמקטרג על ישראל ורוצה להמשיך חס וחלילה דינין עליהם הם נהפכים עליו, ולישרי לב שמחה דעל ידי זה מתיישר הלב כענין לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב (ברכות נ"ט.) דהאלקים עשה שיראו מלפניו ומרעים ומראה קול רעש ואש בוערה להפחיד האדם ועל ידי זה מתיישר לבו וזוכה לשמחה דשמחתי מתוך יראתי כנז"ל: