דברי סופרים · פרק ל״ח, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ועשו ראש המקטרגים נגד בני ישראל לומר מה נשתנו אלו מאלו, דזה כל קטרוג המקטרגים למעלה לומר דככל הגוים בית ישראל חס וחלילה כי הם אין מכירים אלא מה שגלוי בפועל במעשה או עכמה פעמים בהתגלות לבו ולא השורש הנעלם, וע"כ אמרו בתנחומא [פרשת צו] על פסוק ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך כי עתיד עשו להתעטף בטליתו ובא ויושב אצל יעקב שחושב שיכול להתעות גם את השם יתברך הצופה ללבב שמצד ההתלבשות בטלית של מצוה שהוא הלבוש הנגלה שגוף האדם מתלבש וכך הנפש מתלבשת בלבוש, וזהו ההתגלות לבו שמעמקי לבו מתלבשים בו, ומצד לידתו מיצחק ורבקה שהיה נקי אגב אימי' ואביו ונימול לח' דע"כ נקרא ישראל מומר בפרק קמא דקדושין (י"ח.) [ואף דראיתי בתשו' ח"ס יו"ד סימן (רמ"ה) דעשו שהיה אדמוני לא זכה לימול לח' ע"ש, כמדומה דראיתי באיזה מקום בדברי רז"ל נגד זה, ולדינא נמי קודם מתן תורה דאכתי לא כתיב וחי בהם ומצות מילה נצטוו בה אברהם וזרעו אחריו מפי ד' לא היו רשאים לבטלה מחשש סכנה דולד אדום אפילו תימא דהוא כאדום דפרק ר"א דמילה (קל"ד.) והאמת גם כן פשוט בעיני דהך אדמוני אין לו ענין לאדום דשם דלא נבלע דמו עדיין וזה גם בגדלו היה כן ויצחק אבינו ע"ה בקי ביצירה וטבע ויכול להכיר דאדמימותו אינו משום דלא איבלע דמו עדיין] שהוא נולד ישראל, רק שזרע יעקב אבינו ע"ה אין יכולים עוד להחליף שמם ולעקור עצמם משורש היהדות, ואפילו יגדילו עונות עד לשמים עדיין ישראל הוא לכל דבר ולא נעקר שם ישראל ממנו שהוא השורש שבקדושה שבכל זרע יעקב דמטתו שלימה שאין בהשורש שממנו שבכל זרעו אחריו שום פסולת, וע"כ זה השורש דשם ישראל שמיעקב אבינו ע"ה נשאר לעולם, אבל עשו אף דנולד בקודשה עדיין היה הבחירה בידו לעקור עצמו מקדושה זו שירש מאבותיו, כי אף שהאבות זכו לזרעם אחריהם להיות שורש קדושתם תקוע בכל זרעם כי הם בכח השתדלותם הפכו כל כחותיהם לקדושה ולא נמצא בהם שום רע כלל ומשורש טוב לא יצא אך טוב, מכל מקום עדיין לא זכו להיות מטתם שלימה עד יעקב היינו שיתהפך עצמיותם לגמרי שלא יהיה מציאות לרע כלל בענין שיהיה מציאותם מציאות אחר משאר בני אדם ושאי אפשר שיולידו אלא בדומה להם, וכמו שלא יוולד אדם מבהמה ובהמה מאדם כך אי אפשר להוולד גוי מישראל וישראל מגוי, ודבר זה התחיל מיעקב שזכה לשם ישראל לו ולזרעו אחריו, אבל אברהם ויצחק עדיין לא נתהפך עצמיותם לגמר לגמרי עד לידת יעקב שאז נתקיים הבטחת כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק (נדרים ל"א.) ונדחו ישמעאל ועשו מליקרא זרע אברהם ויצחק, ואז נשתלמו גם אברהם ויצחק להיות מטתם שלימה כי מעתה אין קרוי ומתייחס למטתם אלא זרע יעקב, וע"כ נולד עשו קודם יעקב כדי שיצא הוא וסריותו עמו כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פס"ג) היינו שנדחה הפסולת שהיה במטתם מקודם, ואחר כך נולד יעקב שהוא התגלות המטה שלימה שיש בכח האבות, ועשו שנולד לפניו עדיין לא היה לו כח זה והוא היה מצד עצמו פסולת גמור ככל הגוים ועוד גרוע יותר מהם הרבה, כידוע דזה לעומת זה בכל מקום שיש שורש קדושה יותר הרע שלעומתו גם כן חזק יותר ועל דרך שנאמר (סוכה נ"ב.) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ובו היה שורש קדושה עצום מב' אבות קרוב ממש לקדושת יעקב אבינו ע"ה דהלא אח עשו ליעקב ועד שהגדילו לא היו ניכרים זה מזה כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה שם), ואף דבוצין מקטפירוש ידוע (כמה שכתוב ברכות מ"ח.) בהם לא היה היכר בילדות כי שניהם מצד תולדותם מאבותם היה בקדושה רק אחר שהגדילו וניכר כח עצמותם, ועשו מצד עצמותו שורש הרע אבל מכל מקום מצד כח תולדתו ושרשו מאבותם היש לומר כח להתלבש בפשיטות טלפיים שלא יהיה ניכר, וכמו שבקטנותו שהיה גובר שורש האבות בו שעדיין לא הגיע לכלל דעת דעצמו לא היה ניכר, וד' יראה ללבב כתיב רק שם הוי"ה שהוא מדת יעקב אבינו ע"ה שחלק הוי"ה עמו וכמה שכתוב בשיר השירים רבה על פסוק ולבי ער דהקב״‎ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי שכביכול שם זה הוא פנימיות מעמקי הלב דבני ישראל, וע"כ הוא יראה ללבב ששם אין שום פסולת בזרע יעקב, ובאומות ובפרט בזרע עשו ביחוד הוא ההיפך אבל מצד ההתגלות יש מקום למדת הדין המקטרגת דהמשפט לאלקים הוא ולא לשם הוי"ה דשם יראו לעינים דהיינו ההתגלות, וע"כ נקראים הסנהדרין עיני העדה (במדבר רבה פט"ו) וכשיש דין למטה אין דין למעלה (דב"ר פ"ה).
נחלת הכלל · R' Zadok -- Divrei Soferim

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך דברי סופרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.