דברי סופרים · פרק ל״ו, ד׳

והם ג' מדריגות עמל הנזכר בסנהדרין [צ"ט רע"ב] על פסוק אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל מלאכה וכו’, אין רצה לומר מלאכה גשמיות בעולם הזה דלאיזה צורך יולד כך, רק רצה לומר מלאכת ד' ועבודתו יתברך במצות ומעשים טובים וכמה שכתוב (זוה"ק חלק א' כל זה. יל"ר בראשית) על פסוק לעבדה ולשמרה באדם הראשון בגן עדן דרצה לומר במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, וזהו דרגא דאברהם אבינו ע"ה שקיים כל התורה כולה עד שלא נתנה (קדושין פ"ב.) כאדם הראשון קודם החטא בגן עדן, וזהו עמל מלאכה שבששת ימי המעשה כמלאכת שמים וארץ ותולדותיהם בששת ימי בראשית דהבראם באברהם [בראשית רבה פי"ב] שהוא עיקר הבריאה דששת ימי בראשית וכל מלאכתו של הקב״‎ה אשר ברא לעשות בעשי' בפעל, ולפי שהיא שורש המלאכה דהקב״‎ה ע"כ זהו מדתו, דאדם נברא בצלמו יתברך ולהדבק במדותיו ולהיות גם הוא עמל במלאכת ד' שהוא קיום הבריאה, וזהו ההתחלה בתיקון שלימות האדם אשר יולד לעמל סתם, ואחר כך בא יצחק והוא התחלת בעמל פה שהוא הדביקות יותר במדותיו יתברך שהוא ברא הכל ברוח פיו, וכמה שכתוב בדבר ד' שמים וגו' ובשבת [קי"ט] דמכאן שהדבור כמעשה וגם הוא עמל וזהו הדבורים דתורה ותפלה דשניהם שייכים רק לישראל כמה שכתוב מגיד דבריו ליעקב וגו' (ע' חגיגה י"ג.) ועכו"ם העוסק בתורה חייב וכו' (סנהדרין נ"ט.), ותפלה הוא שורש כנסת ישראלכידוע ושלמה המלך ע"ה ביקש על תפלת בני נכר בבית המקדש שיקובל ולולי תפלתו מצד עצמם אין להם שייכות לתפלה כלל, ולא נמצא תפלה בתורה עד האבות (ע' ברכות כ"ו:) שהם התחלת בנין אומה הישראלית, ואברהם אבינו ע"ה עדיין נקרא תחלה לגרים בחגיגה [ג' א'] רק משזכה להוליד יצחק הנימול לח' זכה לשם איתן האזרחי (בבא בתרא ט"ו:) להיות כאזרח בישראל, וע"כ לא נמצא בפירוש בתורה אצל אברהם אבינו ע"ה תפלה שפעל, דעל עצמו לא מצינו תפלה בתורה רק על סדום, ואף שנענה לא פעל לסדום כלום, רק גבי יצחק נאמר ויעתר לו והוא התחלת שורש התורה גם כן כי שניהם מיוחדים כנ"ל, וכן אמרו [ברכות ח' סע"א] לא הוה מצלינא אלא היכי דגריסנא ובמגילה [כ"ט א'] איתא בהיפך הואי גריסנא בבי כניזתא יעוין שם, והם ב' מדריגות דיצחק ויעקב, ודיצחק נקרא עמל שיחה ואין שיחה אלא תפלה (ברכות שם) דהיא עיקר עמלו רק שנמשך מהתורה על ידי דכל שיחתו תורה, ויעקב העיקר עמל תורה שהוא מדריגת האמת ליעקב והתפלה נמשכת ממנה ובאה בכח התורה, ועל ידי זה גוזר על ידי כח התורה והקב״‎ה כביכול מוכרח לקיים גזירה שע״‎פ התורה דלא בשמים היא, ומצינו [ב"מ נ"ט ב'] נצחוני בני כי בכח התורה יכולים לנצחו כביכול והקב״‎ה שמח בזה כמו שאמרו ז"ל (עיין שם ובפסחים קי"ט.), וזהו דרגא דהמובחר שבאבהן צורת אדם החקוקה בכסא הכבוד שזהו שורש האדם דלעמל יולד לעמל פה דתורה מלכות פה תושבע״‎פ שהיא המסטורין של הקב״‎ה דמי שמסטוריו בידו הם ישראל (תנחומא תשא), וזהו תפלת ערבית שתיקן יעקב דגם כי אשב בחושך ד' אור לי הוא המחשכים וחושך דתורה שבע״‎פ הנזכר לעיל, ומכל מקום אנו אומרים כי אתה אבינו על יצחק אבינו ע"ה כמה שכתוב בשבת [פ"ט ב'] ודלא בסבא טעמא וכו’ ושמעתי דסבא הוא יעקב ודרדקי אברהם שהוא ההתחלה ויעקב הסוף, ומצד שניהם אין מקום לתיקון החוטאים רק כשימחו על קידוש השם ויתקדש שם שמים על ידם ובזה יהיה עלייתם, אבל מצד יצחק אש דתורה היא אש אוכלת אש ושורפת אש של גיהנם, וכמה שכתוב [סוף חגיגה] דת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן כי היא התבלין ליצר שנעשה טוב מאוד, ועל ידי החטאים אשר כשנים כשלג ילבינו ויתמו חטאים ולא חוטאים (כדרך שאמרו ברכות י' ע"א).