דברי סופרים · פרק ל״ו, ב׳

וזה היה בנשואי יצחק שאז נתן לו אברהם הכל וכמה שכתוב ויתן לו כל אשר לו ואז"ל (עיין פרד"א פט"ז) שטר מתנה הראה, ובכלל כל אשר לו הרי נכלל גם אליעזר עבדו וכן הוא אמר לרבקה כששאלתו על יצחק הוא אדוני, וקראו אדוני כי יצחק שורש התורה כמה שכתוב (זוה"ק ח"ב פרשת:) אורייתא מסטרא דגבורה נפקת, כי נתנה מתוך האש כמה שכתוב אשר שמעת מתוך האש ונאמר אש דת למו ואז"ל (שקלים פ"ו ה"א, דב"ר פ"ג) דהיתה כתובה אש שחורה על גבי אש לבנה, וכן שמעתי כי אברהם אבינו ע"ה ראש למבקשי ד' בהתחלת השתדלות ועבודה להתחסד עם קונו ויצחק אבינו ע"ה הוא ת"ח ויעקב הוא הקדוש שכל מעשיו בקדושה ולא רפרף עיניו מימיו בלא כונה לכבוד שמים כך שמעתי, וכל האבות כלולים זה בזה וכמה שכתוב בבראשית רבה (פס"ג) דגם אברהם נקרא ישראל, רק מכל מקום כל אחד בפרט היה לו השתדלות אחר, וע"כ תפלת אברהם אבינו ע"ה נקרא בלשון עמידה כמה שכתוב בברכות [כ"ו ב'] היינו השתדלות ונאמר זה באברהם בענין סדום שאז נתבשר בלידת יצחק, והתעוררות האש דיצחק הוא האש מן השמים ששרפה את סדום וכידוע דיראה דקדושה שורפת אהבות רעות, והתעוררות אור דיצחק היה בהשתלמות דרגא דאברהם אבינו ע"ה ועכ"נ אז וישכם אל המקום אשר עמד, שנעשה מדריגתו קביעא וקיימא כעמוד ברזל מינה לא יזוז, [כמה שכתוב בברכות [ו' ב'] מזה על קביעת מקום] ויצחק בו נאמר לשון שיחה פעם ראשון כי הוא הראשון שזכה לזה להיות כל שיחתו תורה כמדת הת"ח, וזה היה בביאת רבקה שאז נשתלם להיות אדם שלם דמקודם אין נקרא אדם כמה שכתוב [יבמות ס"ג ריש עמוד א'] ושרוי בלא תורה כמה שכתוב שם [ס"ב סע"ב], ואם כן השתלמות דרגא דתורה שלו היה אז וזכה לשיח להיות שיחתו תורה, וכן שיחת אליעזר בהזדמנות נישואיו הוא תורה שלימה ויפה וכו’, ושיחה דידי' גדול עוד יותר שאמרו בברכות שם שהיא תפלה ומייתי דישפוך שיחה דעני כנ"ל דשיחה הוא סיפור דברים דרך שיחה בעלמא, וכדדייקינן נמי בסוכה שם מלשון משיחתו של ר"ג ולא אמר מדבריו, והעני כל שיחתו הוא תפלה שזהו כל שיחתו שפיכת שברון לבו ועניו ודכאות רוחו עד שכל השומע ירחם עליו ואין צריך תפלה רק שיחתו היא תפלה, על דרך שאמר דוד המלך ע"ה ואני תפלה ששם עצמו עני שאין צריך להתפלל רק הוא עצמו תפלה כמו ששמעתי הפירוש כן, כי עני ההולך ערום ויחף וצפד עורו מפני רעבונו עד שחשך משחור תארו וכל גופו פצעים ומכאובים וכיוצא, זה כשיעמוד בפתח אצל מי שיכול לרחמו עליו ולעזרו אין צריך לדבר בקשתו כלל כי כל רואהו ירגיש מבוקשו וירחם עליו והוא עצמו תפלה, וכן היה דוד המלך ע"ה שפל רוח בעיניו ומכיר נגעי לבבו וזהו דרגא דעני שגם שיחתו תפלה.