דברי סופרים · פרק ל״ו, א׳

מי שכל מעייניו ומחשבותיו והרהוריו שקועים בדברי תורהזוכה שכל שיחתו תורה, וכמה שכתוב [עירובין נ"ד ב'] שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה, ובעלי תלמוד הם השקועים לגמרי בדברי תורהשעליהם אמרו בתנחומא [פרשת נח] שיש צער גדול ונידוד שינה ומשולה בחושך שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אלו בעלי תלמוד וכו’ ע"ש, וכן אמרו בסנהדרין [כ"ד א'] במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, כי התלמוד הוא העיון במעמקי דברי תורה שהיא עמוק מי ימצאנה וכמה שכתוב רש"י [חגיגה י' א'] שמפני עמקותו א' כן, ועל ידי שצריך להעמיק מחשבותיו בו על ידי זה כל שיחתו דברי תורה כי בכל מקום שהמחשבה עוסקה ודבוקה בו שם הוא כל אחד ואחד כידוע, ושיחה נקרא דבור קל היוצא מפיו בלא מתכוין וכדרך שאמרו בחגיגה [ה' ב'] מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין וכו’, ואולי מזה הוא מה שכתוב רמב"מ [פ"ב מדיעות] דאמרו על רב שלא שח שיחה בטילה מימיו, [וע' [יומא י"ט ב'] אמר רבא דעובר בעשה ונראה לי דגם כן ט"ס וצ"ל רב שכן ראב"י שם עונה אחריו, וגם הוא מופלג בחסידות כמה שכתוב בקידושין [כ"ט ב'] עיין שם וברש"י] והר"מ מסתמא ראה כן באיזה מקום ואולי היה כתוב זה לפניו בין עשר מילי דחסידותא דעביד רב הנזכר בתשו' הגאונים הנקרא שערי תשובה סימן קע"ח, [ועיין שם גם כן נ"ל דהכל רמוז בגמרא ואין כאן מקומו] ובגמרא איתא זה בסוכה [כ"ח א'] אר"י בן זכאי ותלמידו ר' אליעזר, והם נזהרי בהשתדלותם שלא לשוח כלל וזה לא כל אחד זוכה, אבל כל בעלי תלמוד זוכין שאע״‎פ שמשיחין כל שיחתן תורה שכפי השתקעות המחשבה כן הוא השיחה היוצאה מפיו, וכדרך שאמרו במס' [דא"ר פ"א] שכל שיחתן של נשים אינו אלא דברי ניאופים והיינו שמחשבתן בזה וכמה שכתוב אשה בכל אלה לא מצאתי, ומדה טובה מרובה לתלמידי חכמים שכל מחשבתן בדברי תורה כן כל שיחתן, וע"כ אמרו [סוכה כל אחד ב'] על פסוק עלהו לא יבול דשיחתן של ת"ח צריכה לימוד [עיין שם גם כן מימרא דרב] עיין שם אעובדא דרבן גמליאל והוא בן דורו וגיסו של ר"א, ומדרבי אליעזר אמר על עצמו ולא שחתי וכו’ וכן אמרו שם אדר' יוחנן בן זכאי וכן היה נוהג ר' אליעזר תלמידו אחריו, משמע שאר חכמי דורו לא והם שחו דברים כאלה דרך שיחת חולין אלא שזכו דצריכה לימוד ונעשה מזה דברי תורה שהרי נכתבה שיחה זו של רבן גמליאל במשנה, ובבראשית רבה [פרשת חיי] דיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים ע"ש, וכל ישראל הם שורש התורה דאורייתא וישראל חד כי ששים רבוא אותיות התורה הם הנפשות דבני ישראל ששרשם בדברי תורה, ובזוהר [תולדות קמ"ה א'] ישראל אינון לישנא דאורייתא דמשתעי בה וכו’ ע"ש, והיינו בהיותם שורש התורה מה שהם מדברים דברי תורה זהו לשון המדברת של התורה עצמה כי הם חד, והאבות הם שורש ישראל ודאי הם כל שיחתן תורה שלימה וזכו שאפילו עבדיהם שיחתן מלא תורה וצריכה לימוד יותר מתורתן של בנים שלא על חנם האריכה תורה בשיחת אליעזר.