דברי סופרים · פרק ל״ג, ג׳

וכטוב לב המלך מלכו של עולם ביינה של תורה שישראל מוכנים לקבל על עצמם מאהבת הנס, וזה נקרא טוב לב כמה שכתוב במדרש רות על פסוק ויטב לבו שעסק בדברי תורה, וטוב לב משתה תמיד כי על ידי התורה נעשה חרות מיצר הרע ומלאך המות (שמות רבה פל"ב), לולי החטא הגורם ואז אין נקרא טוב לב כיון שיש עדיין משכן לרע גם כן תוך לבו דיצר הרע יושב על ב' מפתחי הלב (ברכות ס"א.), ובועז קודם שבא לנסיון ההוא זכה לטוב לב על ידי התורה שעסק שהטעימוהו מעין עולם הבא ואז בא לידי נסיון שאין הקב״‎ה מנסה אלא קנקנים שלימים (בראשית רבה פל"ב), ומלכו של עולם הוא צורת אדם שעל הכסא שהוא דמות יעקב אבינו ע"ה (חולין צ"א : בראשית רבה פס"ח) היינו השורש הנעלם של כל הנפשות מישראל שבכל דור ודור ששרשם הוא כלול ביעקב אבינו ע"ה כי הבנים גנוזים בכח האב בהעלם, ופרטי הנפשות שהם כנסת ישראלהוא שכינתי' היינו מה שהשם יתברך שוכן בקרב לבבות בני ישראל בהתגלות הלב, והשורש דמעמקי הלב שבזה כל ישראל דבוקים בהשם יתברך ואפילו פושעי ישראל דאע״‎פ שחטא ישראל הוא (סנהדרין מ"ד.) כי חלק ד' עמו יעקב וגו', זהו צורת האדם דמרכבה ואף על פי שהוא לעולם דמות עיקב אינו שוה בכל דור ודור שהוא כפי הנפשות שבאותו דור, אף שכל דור הוא התפשטות קומת יעקב מכל מקום אינו שוה ממש כמו שהאדם משתנה גם כן לפעמים בדמותו בין אודם ללובן וכיוצא, ויחוד קוב״‎ה ושכינתיה הידוע היינו כשנמשך קדושת השורש הנעלם דמעמקי הלב להתגלות לבו להיות מרגיש בלב אלקותו יתברך וכעומד לפני המלך וכמה שכתוב בהג"ה דריש שולחן ערוך אורח חיים על פסוק שויתי וגו', וזה שאמרו גם כן במדרש רות שם על פסוק הנז' שביקש אשה עיין שם, והיינו טוב לב המלך שהוא יחוד קוב״‎ה ושכינתי', ואז אמר למהומן וגו' להומם ולאבד כל צוררי כנסת ישראלוכמה שכתוב במדרש אסתר על פסוק זה, וזהו להביא ושתי לפני המלך ולא באה היינו הנוקבא דקליפה המתדמית לקדושה כקוף בפני אדם, והאומות אז חשבו דהם חשובים אצל השם יתברך כשראו ממשלתם על ישראל, ודמטי ע' שנה ולא אפריק דימו דכבר עזבם השם יתברך ובחר בהם וכמה שכתוב המן ישינים הן המצות (מגילה י"ג:), ושהוא ישקול אל גנזי המלך היינו מלכו של עולם כנגד השקלים דכל ישראל (עיין שם ט"ז בתוספות) שהוא עבודת בני ישראל בשקליהם שמהם מקריבים כל הקרבנות וצרכי הקודש, והוא לבדו יוכל לעבוד כנגד כולם שזה ענין עשו בפשיטת טלפיים (בראשית רבה פס"ה) לא למראה עין בני אדם לבד רק גם בהתגלות לבו חושב לרמות השם יתברך ולחשוב שגם בלבו הוא טוב, וע"כ נקרא עמלק ראשית גוים שהוא העומק ראשית דרע שהוא השורש הנעלם, וכל ההתפשטות דהתגלות שבמוח ולב אין ניכר הרע רק מאחר ששרשו רע הרי כולו כך ומה שנראה להיפך הוא רק לאיזה כונה לגרמי' לקבל על ידי זה ברכות וטובות בעולם הזה וחמודותי' אשר זה שרשם, וע"כ בעכו"ם כהאי גוונא נקרא רשע משא״‎כ בישראל בראש השנה [ד' א',] כי בעכו"ם זהו שרשו ומה שעושה הטוב הוא רק לפנים וכדי שיגיע על ידי זה למכוון שלו, אבל ישראל להיפך אפילו כעושים רע הוא רק לפנים ומצד השאור שבעיסה לבד, ולפי שהיו מקטריגים גם למעלה בזה משרי האומות ועל זה היה הבירור להדיא לפניו הנוקבא דקליפה שהיא מרמה בהם רק לראות עצמותה לבד, ולא באה כי אי אפשר לה להתייצב לפני מלכו של עולם כלל דבאור פני מלך חיים וכ"מ שמסטרא דמות והיפוך החיים אין לו מציאות כלל לפני אור פני מלך, ובזה נתעורר מדת הגבורה וזעף מלך לשפוך זעם על הגוים וגו'.