דברי סופרים · פרק ל״ג, א׳

לא נמצא מצוה דמשתה אלא בפורים, ונראה לי דנתחדש אז על ידי זביחת יצרא דעל זה שפעלו אנשי כנסת הגדולה (יומא ס"ט :) והוא בימי מלכי פרס שדרשו עליהם בבמ"ר [פרשת חוקת] תמימה שאין להם אלא על זה שהניחו להם אבותיהם, כי כבר נזבח יצרא דעל זה וגם הגוים לא עבדו על זה אלא מנהג אבותיהם בידיהם (כ"ה בילקוט ר"פ חוקת), ונקראים תמימה וידוע כי כפי קליפת כל אומה שישראל משועבדין תחתי' כך ענין ישראל שתחתיהם ומצבם ביהדותם, ואז היו קרובים לגאולה שלימה כמה שכתוב (ברכות ד' ע"א וסנהדרין צ"ח :) דראוי' היתה ביאה ב' וכו’ אלא שגרם החטא דנשיאת נשים נכריות שהוא ההתחברות עם האומות, שזה כל קליפת פרס שהיו סמוכים מאוד אל הקדושה ורצו להתחבר עם הקדושה, ועל ידי זה היה לקיחת אחשורש לאסתר דהחטא גרם דדודי שלח ידו מן החור דבנינו היה על ידי דריוש בן אסתר (ויקרא רבה פרשה י"ג), והוא על ידי מכשול דבני ישראל גם כן בחטא זה, אבל בשאר דברים היו תמימים וזכו לזביחת היצר שהוא מעין לעתיד דיהיה זביחתו לגמרי, ואז יהיה המשתה גדול ביום שעתיד לגמול חסד עם זרעו של יצחק שאמרו בפסחים [קי"ט ב'], וידוע דיצחק הוא מדת הצמצום שבעולם הזה כל זמן שהיצר מצוי צריכים לצמצם עצמן וכמה שכתוב ביבמות (מ"ז:) דאין ישראל יכולין לקבל רוב טובה, ובב"ר [ר"פ וישב] לא דיין לצדיקים מה שמתוקן לעתיד לבא אלא שמבקשין לישב בשלוה בעולם הזה. כי יעקב אבינו ע"ה דלא מת (תענית ה':) ע"כ דזכה לביטול היצר מקרב לבו לגמרי גם העטיו של נחש, וע"כ לא היה שליטה לס"מ הנאבק עמו אלא בכף יריכו שא' בב"ר (פעבודה זרה) בנביאים וצדיקים [הוא בנה"י כנודע שהם הירכין] היוצאים ממנו, דמצידו כבר זכה לזביחת היצר לגמרי כלעתיד דהוא יצר רע הוא מה"מ כמה שכתוב בבבא בתרא (ט"ז.) ועל ידי זה זכה גם כן דמטתו שלימה דגם מכל זרעו לא ידח נדח אלא שבזרעו אינו מבורר עדיין בעולם הזה עד לעתיד, והוא שחשב שכבר תיקן לגמרי ביקש לישב בשלוה לראות עולמו בחייו מעין עולם הבא, וקפץ רוגזו של יוסף היינו מצד זרעו, וכל זמן שהיצר בעולם אי אפשר לישב בשלוה וצריך ליראה תמיד שמא יגרום החטא ולצמצומים.