דברי סופרים · פרק ל״ב, ב׳

וזהו שבירת לוחות ראשונות דעל ידי זה למודין תורה ושוכחים (וע' עירובין נ"ד.), כי אלו זכו היו רואים הכל מבורר וגלוי בתורה שבכתב דליכא מידי דלא רמיזא מידי דלא רמיזא באורייתא (תענית ט'.), ולא הוצרכו לתושבע״‎פ כלל ולא שייך שכחה בהכתוב מפורש, אבל אחר החטא בלוחות אחרונות נגנז האור הגלוי שהיה בתורה שבכתב ועל ידי זה בא ההעלם והתגלות האור הוא רק בהעלם, ואף שאין הלכה ברורה מכל מקום אלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין י"ג:) והכל דברי תורה, וזהו דלא תשכח וגו' היינו תושבע״‎פ והלכה שאינה ברורה ועל זה הובטחו גם כן במגילה וזכרם לא יסוף מזרעם ואז"ל (מדרש משלי ט'.) אפילו כל המועדין בטילין ימי הפורים וכו’, והכונה על ידי הגלות דשכח ד' בציון מועד ושבת ונא' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ואין שם הרגש האור דקדושת המועד שהיא הקדושה הגלוי' לעין דע"כ נקרא גם כן שבת שהוא שמא דקוב״‎ה (זוה"ק ח"ב פ"ח:) ונצטוו גם כן בשביתה ונייחא, דעל ידי הכרת הנוכח דהשם יתברך דאין עוד מלבדו אין מקום לפעולת אדם ואור זה אין נגלה תמיד ולא כל אחד זוכה להרגיש קדושת אור זה במועדות, ואף שמכל מקום אנו צריכים לשמור קדושת המועד כי מכל מקום במעמקי הלב מה שאין מורגש לאדם בעולם הזה שם לעולם מאיר אור המועדים וכל אורות דתורה ומצות בנפש הישראלי אלא שאינו בהתגלות לבו בכל אחד, וע"כ מצד ההתגלות נראה כביטול חס וחלילה לקדושת המועד, אבל ימי הפורים אין נבטלים דאור זה שבתוך החושך אין לו ביטול כלל לעולם דבכל מקום שגלו שכינה עמהם (מגילה כ"ט.) המאיר לנו, וזהו מצות זכירת עמלק שהיא לדעת מפרשים (ע' רמב"ם ה' מלכים פ"ה הוא הדין) גם כן מצוה תמידית, והוא אינו נמחה לגמרי בעולם הזה עד עת קץ בהניח ד' מכל אויביך מסביב שיהיה חירות ממלכיות לגמרי ולא כל זמן דאכתי עבדי אחשורש אנן, וגם בתחלת התעוררתו שהיה בימי משה רבינו ע"הלא זכו עדיין למחותו לגמרי שאז היה ישועה שלימה רק להחלישו לבד, כי הוא בא ברפידים בעת רפוי ידים (סנהדרין ק״‎ו.) ובשעת החושך, וזהו ויהי ידיו אמונה וגו' דזהו אמונתך בלילות שבשעת החושך שאין האמת הברור גלוי לעין ההתחזקות הוא רק באמונה, ועל ידי זה נחלש כח עמלק וגבר ישראל בהתרוממות ידי משה המעוררים האמונה בלבבות דבני ישראל לכוין לבם לאביהם שבשמים כדתנן בראש השנה (כ"ט.), ועל ידי אמונה שבהעלם אין מחיי' לגמרי וע"כ אין השם שלם להיות התגלות לעין איך השם יתברך הוא לגדו הוא משנברא העולם ועד שלא נברא העולם מתחלת המחשבה עד סוף המעשה, וזהו המלחמה לד' בעמלק דשם הוי"ה רוצה להתגלות ולהאיר בעולם ובזה הוא נלחם בעמלק שהוא ראשית גוים המאפיל זה, וזה האור שהשם יתברך מאיר גם בתוך החושך על ידי מלחמה זו שפועל עכמה פעמים החלשה לכחו שא"י להאפיל לגמרי, ודבר זה דאמונה בהעלם אין לו ביטול כלל לעולם דע"כ חבקוק העמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה (מכות כ"ד.), כי כל המצות והתורה אי אפשר לכל אחד לקיים ולא בכל זמן, אבל האמונה הוא דבר שאין לו ביטול, וזהו העצה הגדולה לכל אחד הצריך ישועה אף דאינו יכול לצאת משיקועו, על ידי ההתחזקות באמונה דהשם יתברך עמו בכל מקום שהוא אז ממילא גם כשהוא עדיין בחושך אין שטן ואין פגע רע דד' אור לו, ועל ידי זה הולך ואור עד נכון היום להיות מאיר לו לגמרי דע"כ סמכינן גאולה לגאולה דאדר לניסן (מגילה ו' :) דעל ידי התגלות האורה ושמחה דפורים שמתוך ההעלם יזכה אחר כך להתגלות האור בהיר דניסן שבו נגאלו ועתידין להיגאל גאולה שלימה.