דברי סופרים · פרק ל״ב, א׳

יש ישועה שהקב״‎ה מוציאו משיקועו לגמרי, וזהו גאולת מצרים שהוציאנו ממ"ט שערי טומאה לגמרי שיצאנו מעבדות לחרות ומאפלה לאור גדול וכו’ (פסחים קט"ז:) ומעתה עבדי ד' ולא עבדי פרעה (מגילה י"ד.) כי כבר יצאנו משיקוע זה דמצרים, וכן יש לכל נפש פרטי כשיוצא משיקוע שלו כשהקב״‎ה עוזרו לינצל מטומאה זו זהו דוגמת יציאת מצרים, ועל זה הוא מצוה זכירת יציאת מצרים שמזכירין תמיד בכל יום ולילה לעורר ישועה זו שאנו צריכין לה בכל יום תמיד, דבהזכרת הנס שהיה כבר מעוררין זה גם עתה בהווה, ויש ישועה שהקב״‎ה מאיר לו גם כשיושב בחושך ואינו מוציאו ממקום החושך וצלמות לגמרי להביאו למקום האורה, רק שגם כי ילך בגיא צלמות ומשוקע במה שמשוקע עדיין לא אירא רע כי אתה עמדי, דהשם יתברך מאיר לו דבר זה דאתה עמדי גם במקום הצלמות, וזהו גם כן ישועה גדולה למי שלא זכה לצאת מהשיקוע לגמרי עדיין מכל מקום כבר נושע דלא ירא רע, וזהו נס דפורים דאכתי עבדי אחשורש אנן (שם) ובמגילה [י"א ריש עמוד א'] רבי זירא פתח לה פתחא כי עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבנו וגו', דאכתי לא נושענו לצאת לחירות לגמרי שעדיין אנו משוקעים במה שמשוקעים דעל ידי זה צ"ל בגלות ועבדים למלכי אומות, ומכל מקום גם בעבדותינו ובשיקועינו לא עזבנו וליהודים היתה אורה וגו' להאיר לנו דגם שמשוקעים במקום שמשוקעים עכל זה ד' עמנו, וזהו החיוב לבסומי עד דלא ידע וכו’ (שם ז':), כי אין לך שיקוע יותר מבשכרות שכל העולם דומה לו למישור (יומא ע"ה.) ואין לו שום ישוב הדעת דע"כ פטור מדין תפלה שאינו יכול לדבר בפני המלך (עירובין ס"ד.), וגם בגלות כן שכורת ולא מיין רק על ידי דעבדים אנחנו הוא שעבוד מלכיות המשקע ומבלבל הלב ומעכב לאמיתות רצונינו שהוא לעשות רצונו יתברך כמה שכתוב בברכות (י"ז.) וגם בתכלית השיקוע והעדר הדעת להיות כעומד לפני המלך ית"ש דבאור פני מלך חיים, ואין מקום לגזירת המן אלא על ידי העדר אור פני מלך, וגם אחר הישועה דליהודים היתה אורה לא היה אור פני מלך דהכרת הנוכח דד' לנגדי תמיד כמו שהיה ביציאת מצרים ואחר כך במתן תורה דהיו חרות לגמרי מהמלכיות ויצר הרע (שמות רבה פל"ב פרד"א פמ"ט), וראתה שפחה על הים מה וגו' (מכילתא בשלח וזוה"ק שם צ"ד.) והראו באצבע זה אלי וגו' (שמות רבה פכ"ג), וכן כל העם רואים הקולות דמתן תורה וזכו אז לתורה מן השמים בהתגלות אלקות עין בעין נראה אתה ד' וגו' בהגלותך מלכנו על הר סיני, אבל בימי אחשורש אף דהדר קבלוה מאהבה והחביבות יותר (שבת פ"ח.) לא היה בהתגלות אלקות רק מתוך ההעלם והחושך, והוא על דרך שנאמר (בשיר השירים רבה פ"א) חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ודברי סופרים הוא מה שחכמי ישראל מייגעין ומחדשין מעצמן זהו באהבה ובחביבות יותר, ואף שגם זה מן השמים והוא הנבואה שלא ניטלה מן החכמים כמה שכתוב בבבא בתרא [י"ב א',] הוא בהעלם ולא בהתגלות שהוא מן השמים כנבואה לנביאים, וע"כ אמרו בסנהדרין (כ"ד.) על פסוק במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, שהוא יסוד תורה שבע״‎פ נקרא במחשכים שהוא האור דגם כי אשב בחושך ד' אור לי, וע"כ לא נכתב שום שם בכל המגילה שלא היה התגלות שם שמים לעין, ומכל מקום צריכה שרטוט כאמתה של תורה (מגילה ט"ז:) דגם התורה מגילה ניתנה (גיטין ס'.) כי ענין מגילה היינו גילוי דברי חכמה, וזה סוד דהתורה מיסוד דאבא היינו השפעת החכמה, והמגילה הוא מיסוד דאבא הנכנס לנוק' ובולט ממנה, זהו השפעת חכמת השם יתברך הנכנס ללבבות בני ישראל והתגלותו הוא מתוך לבבות חכמי ישראל, ועל זה הבטיח השם יתברך כי לא תשכח מפי זרעו, ובשבת (קל"ח:) אמרו דעתידה תורה שתשתכח וכו’ שלא יהיה הלכה ברורה, היינו הבירור הלכה הוא תורה שבכתב דכתיבא ומנחא שדברי' ברורים לכל, משא״‎כ על ידי תורה שבע״‎פ אין הלכה ברורה דהללו אוסרים והללו מתירים וכו’ (חגיגה ג':) ודבר ד' זו הלכה הברורה אינו מבורר כי אינו נגלה דבר ד'.