דברי סופרים · פרק כ״ט, א׳

כללות המדות טובות הם ז' כל אחד כלול מי' שנגדם ע' נפש שירדו למצרים כל אחד כח מיוחד בקדושה, ונגדם ע' אומות כל אחד כח מיוחד בקליפה במידה רעה מיוחדת ושרשם ז' עממין שבארץ ישראל, וכל אלה מבני נח שאין להם שום שייכות עם ישראל, ואדום ומואב ועמון שהם קיני קניזי וקדמוני שהובטח בהם אברהם אבינו ע"ה כמה שכתוב בבבא בתרא (נ"ו. וע' יל"ש רמז ע"ח) הם נגד ג' ראשונות שהוא הרישי' דעשו בעטפירוש דיצחק (ת"י ויחי נ') שיש להם שייכות קצת להקדושה, אדום הוא מצד שרשו מזרע יצחק ורבקה הורתו ולידתו בקדושה ונימול לח', וע"כ נקרא עמלק ראשית גוים שהוא ההתחלה וכתר דקליפה ואחריתו עדי אובד שכל שייכות שלו לקדושה הוא רק מצד ההתחלה בשרשו לבד וממנו העומק ראשית של כל העמים, ואחריתו עדי אובד שנכרת משרשו ואין נקרא זרע אברהם דביצחק ולא כל יצחק (נדרים ל"א.) וזהו הכתר דקליפה, ומואב נראה לי דהוא נגד חכמה דקליפה כי בהם היה גנוז שורש חכמה תתאה חכמת שלמה, ורות בת בתו של עגלון בן בנו של בלק שהוא היה חכמתו גדולה מדבלעם כמו שאמרו ז"ל (תנחומא ר"פ בלק), וקליפת מואב קבלתי שהוא בגאוה דעכל אחד [ישעיין י"ו] שמעתי גאון מואב גא מאוד, והוא אתחלתא דרע שבמדות כידוע דהתחלת כל רע הוא הגאוה שמזה בא השורש לכל ענין הרע והקלי' בשבירת הכלים על ידי הלבוש דגיאות לבש כנודע, ועמלק הוא שורש הרע שאינו נגלה עדיין בפעל בהתגלות לבו, והתחלת התגלות היש מאין דרע הוא בגיאות הנמשך מחכמה הרעה שהיא פסולת החכמה האמתית על ידי זה בא להתפארות וגיאות הלב, משא״‎כ בחכמת האמת שהיא חכמת התורה כל מה שמוסיף חכמה מוסיף ענוה ושפלות רוח (כמה שכתוב אבות פ"ו) כמשה רבינו ע"הרבן של כל ישראל היה ענו מכל האדם, כי כל חכמת ישראל הוא להכיר שאין עוד מלבדו ושהכל מהשם יתברך וממילא מכיר שפלותו ואין לו במה להתגאות כלל, משא״‎כ חכמת איסור והיתר הוא בהיפך כל שמתחכם יותר הוא כופר יותר ומחשיב עצמו ומתהלל בחכמתו, וזהו מואב כידוע (זוה"ק שמות פ"ה.) דאבא הוא חכמה. ועמון הוא העלמת שם האב והזרעתו (בראשית רבה פנ"א) נראה לי נגד בינה דקליפה שכל כח הבינה הוא על ידי החכמה שמתבונן בה דבר מתוך דבר, אבל החכמה הוא בהעלם תוך הבינה, וע"כ נקרא אימא שבה כח אבא בהעלם והיא הגורמת ההתפשטות והתגלות, ועם לשון אם וכן אומה לשון עם שכלל העם והאומה הוא כמו האם, וכדשז"ל בריש פרק כ"מ (ברכות ל"ה:) אמו זו כנסת ישראל, והאב הוא השורש שממנו התפשטות וכענין האבות שהן הכמרכבה (בראשית רבה פרשת פ"ב וזוה"ק ח"ג רי"ז.), וצורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד זהו אביו שדרשו שם אהקדוש ברוך הוא, וירושלים העליונה יונקת מאבא ואימא תרין רעין דלא מתפרשין, ונגדן עמון ומואב בקליפה שיבבי בישי דירושלים (סנהדרין צ"ו:) דנעשו שותף בחורבנה לצור היא מלכות הרשעה בת אדום שנתמלאית מחורבנה (מגילה ו' ע"א), ואל אחר אסתרס ולא עביד פירין כנודע (זוה"ק ח"ב ק"ג:) דאין שם דעת בקליפה לחבר חכמה ובינה, ובלעם שהוא נגד הדעת התפאר דיודע דעת עליון כי בקליפה אין שם ההשגה דדעת וכל מה שהשיג היה מאחוריים דדעת דקדושה כי היה נגד משה רבינו ע"הבזה לעומת זה כידוע, וע"כ נכתבו דבריו בתורה.