דברי סופרים · פרק כ״ט, ב׳

וידוע די' ספירות הם ולא ט' ולא י"א כי כתר בחיצוניות הוא דעת בפנימיות, וע"כ גם עמלק הוא נגד בלעם ובלק, ומצותו תמחה לגמרי שלא ישאר לו שום זכר דהיינו פירין, ופירוש דלא עביד פירין היינו פרי המתקיים אשר זרעו בו שהוא חוזר בגרעיניו להצמיח אילן העושה פירות ומן הפירות חוזר אילן והוא הקיום במין שאין פוסק, וזהו האיש אשר לא הלך וגו' אשר פריו וגו' שדומה לעץ החיים דאתם הדביקים וגו', משא״‎כ השורש דרע אע״‎פ שגם כן יש לו התפשטות שממין כל כחות הרע דע' אומות אבל אין זה נקרא פירין אשר זרעו בו שיוכל להיות חוזר חלילה דחס וחלילה מטרטשי עלמא, רק הוא על דרך ביעי דספני מארעא (ביצה ז' ע"א) דזה סוד שור הבר שסירס הזכר כמה שכתוב בהספינה (בבא בתרא על דרך:), כי שור הבר ולויתן הן תרין יצרין דו"נ וכמה שכתוב במקום אחר, ואחריתו עדי אובד כי אין לו אחרית כלל, ומחייתו הוא על ידי המצות עשה דזכור וגו' על ידי הזכירה בלב והתאוננות על שיש עדיין בעולם מציאות השורש דרע הגורם דאין השם שלם (תנחומא ס"פ תצא), היינו התגלות אלקותו יתברך, והכסא היינו מושבו ושכינתו יתברך בתחתונים, והוא חושק ומתאוה למחותו ושלא יהיה עוד מציאות לרע, על ידי חשקות וכיסופין אלו שבלבבות בני ישראל הם פועלים באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא שהשם יתברך גם כן מתעורר למחותו, ובכל שנה בקריאת פרשת זכור וימי הפורים נתעורר זה, וכל שנה שנוסף התעוררות נוסף התחזקות להתעוררות זה עד שיגיע הקץ שנזכה למחותו לגמרי, ועל ידי זה יהיה השתלמות הקומה דקדושה בזה לעומת זה והתגלות העומק ראשית דקדושה שהוא דבוק בעומק אחרית, כי בקדושה כשמגיע לסוף חוזר לראש דעל ידי זה הוא הקיום לעלמי עד, וע"כ בפרשת זכור ופורים שהוא הזמן דמחיית עמלק להיות אל אחר אסתרס ולא עביד פירין אז הזמן לפעול בקדושה לזרע יעקב הולדת פירין בנים חיים וקיימים לעד, [וכן קבלתי כי בפרשת זכור שקורין לעמלק תמחה וגו' מסתמא בקדושה נגדו ריבוי והוספה ושפע בני].