מלחמת היהודים · פרק ו׳, נ״ב

ירושלים נפלה לפני זה חמש פעמים בידי אויביה, ועתה חרבה בפעם השניה. קורות העיר בקצרה.א. ככה נפלה ירושלים בשנה השנית למלכות אספסינוס בשמיני לחֹדש גוֹרפִּיאַיוֹס (אלול). וכבר לפני זה נכבשה חמש פעמים [בידי אויביה] ועתה חרבה בפעם השנית. אַסוֹכַיּוֹס מלך מצרים, ואחריו אנטיוכוס, ואחריו פומפֵּיוס, ואחרי אלה סוֹסיוס יחד עם הורדוס - כבשו כֻלם את העיר, אולם השאירו אותה על תִּלָּהּ. ועוד לפני אלה כבש מלך בבל את העיר והחריבה במלֹאת אלף וארבע מאות וששים ושמונה שנה וששה חדשים ליום הוָּסְדָהּ. והראשון, אשר בנה את העיר, היה מושל הכנענים, אשר נקרא בלשון אבותינו ״מלך צדיק״ (מלכי־צדק), וכשמו כן היה, כי הוא הראשון אשר כִּהֵן לאלהים והוא אשר בנה את המקדש לראשונה וקרא שֵׁם ירושלים לעיר, אשר היה שמה שָׁלֵם בתחלה. דָּוִד מלך היהודים גרש את עם הכנעני מירושלים והושיב בקרבה את אֶחיו ואחריו, לקץ ארבע מאות ושבעים ושבע שנה וששה חדשים, הרבה העיר בידי הבבלים. ומימי דוד, הוא מלך היהודים הראשון, אשר משל בירושלים, עד חרבן העיר בידי טיטוס עברו אלף ומאה ושבעים ותשע שנה. ומראשית הִוָּסְדָהּ עד חרבנה האחרון עברו אלפים ומאה ושבעים ושבע שנה. אולם כל קדמות העיר וכל עָשׁרהּ הגדול והמון בניה הרבים הנפוצים בכל אפסי תבל וכל גֹדל תהלת עבודת־האלהים בקרבה, - כל אלה לא עמדו לירושלים בהגיע קִצָּהּ. אלה דברי אחרית מְצוֹר ירושלים.