מלחמת היהודים · פרק ז׳, א׳

ירושלים נהרסה כליל מלבד שלשה מגדלים. טיטוס הקהיל את אנשי־הצבא והִללם על גבורתם ונתן להם מתנות ושלח רבים לבתיהם.א. וכאשר לא השיגה עוד יד אנשי־הצבא לטבּוח ולבֹז בז, כי לא נשאר להם דבר לכלות בו את חמתם, - כי הן לא ידעו [הרומאים] חמלה ולא היו מושכים ידיהם, לוּ מצאו דבר להשחיתו, - צוה טיטוס עליהם להרוס את כל העיר עם ההיכל עד היסוד ולהשאיר רק את המגדלים העולים על חבריהם בשׂיאם, הם פצאל, הִפִּיקוֹס ומִרים, ואת חלק החומה הסוגר על העיר ממערב, למען יהיה שם מקום־מחנה לחיל־המשמר הנשאר בירושלים, והמגדלים יספרו לדורות אחרונים את פרשת העיר הגדולה עם מצודותיה החזקות והבצורות, אשר הכניעו הרומאים בגבורת ידיהם. ואת יתר חלקי החומה הגיעו הרומאים לארץ והפכו (את ירושלים) למשואות, עד אשר לא יאמין העובר (על תּל־שממונה), כי היתה במקום הזה לפנים עיר נושבה. זה הקץ, אשר הביאו המורדים ברוח־שגעונם על ירושלים, העיר המעטירה, אשר התברכו בה כל בני־האדם.