מלחמת היהודים · פרק ו׳, מ״ח

פקֻדות הקיסר אחרי בואו אל העיר. מספר השבוים וחללי המלחמה. על־דבר הפליטים, אשר שׂרדו אל המנהרות, ושמעון ויוחנן בכללם.א. וטיטוס בא אל העיר והשתומם עליה מאד ובפרט על חֹזק חומותיה ומגדליה, אשר עזבו אותם העריצים בשגעונם. בראותו את גֹּבה־המגדלים הַמֻצק ואת גֹּדל סלעי הבנין ואת הַדֶּבק המכֻוָּן ביניהן וגם את מדת עֲבִי המגדלים וקומתם, קרא: ״האלהים נלחם לנו - כי רק יד האלהים החזקה גרשה את היהודים מן המצודות האלה, כי מה תעשינה ידי אדם ומכונותיו למגדלים אשר כאלה?״ הוא הִרבּה עוד לדבּר עם אוהביו, ואחרי־כן שלח לחפשי את אסירי העריצים, אשר נמצאו עצורים במצודות, וצוה להרוס את שארית העיר ולהפיל את חומותיה, והשאיר רק את המגדלים האלה (השלשה) לזֵכר מזלו הטוב, אשר עמד לו במלחמה וּמִגֵּר לפניו את העיר הבצורה, אשר נבצר מידי אדם לכבשה.