מלחמת היהודים · פרק ו׳, י״ד

ו. אולם אנשי־הצבא השלוחים לא מצאו את השומרים ישֵׁנים, כאשר קוו מראש, ואלה קפצו עליהם בקול צעקה גדולה והחלו להכות בהם. לשֵׁמע הצעקה הגיחו המורדים מבַּית בהמונות צפופים. הרומאים עצרו את תגרת השורות הראשונות של אויביהם, והשורות הבאות אחריהן התערבו בקרב אלה ורבים לא הכירו את פני אחיהם ונלחמו בהם, כאִלו היו שונאיהם. כי לצעקת הלוחמים היהודים והרומאים גם יחד לא שמע איש את קול חברו ובחשׁך הלילה לא ראה איש את רעהו לעינים. רבים הֻכּוּ בסנוֵרים מעֹצם קנאתם, ועיני רבים חשכו מפחד. על־כן היתה יד איש בכל אשר פגע בו, מבלי לדעת מי הוא. הרומאים, אשר התלכדו במגִניהם והגיחו בשורות מחֻבּרות, לא נִגפו הרבה מהעורון הזה, ומה גם כי זכרו כֻלָּם את המאמר, אשר היה לאות ביניהם. והיהודים, אשר נפוצו כפעם בפעם והשתערו על האויב ופנו עֹרף בלי משטר, נחשבו לפרקים כאויבים בעיני אחיהם, וכאשר נסוג האחד אחור, פגשו אותו חבריו בחֹשך כפני רומאי המגיח אליהם. על־כן הרבו היהודים לפצוע את אחיהם מאשר היתה בהם יד הרומאים, עד אשר עלה עמוד השחר, והנלחמים ראו איש את פני אחיו, אז נפרדו בקרָב והתיצבו כל אחד במערכתו וירו איש באויבו וגם הגֵנו על עצמם בטכסיסי־מלחמה. ואלה ואלה מֵאנו להסוג אחור ולא עיפו מכֹּבד המלחמה, כי הרומאים לבשו רוח־קנאות והתחרו איש באיש ושורה בשורה, בדעתם, כי עיני הקיסר צופות למעשיהם, וכל איש האמין, כי היום הזה יעלה אותו לגדֻלה, אם ילחם ביתר עֹז. אף קנאת היהודים גדלה, ביָראם לנפשותיהם וּבחָרדם לגורל מקדשם, וגם העָריץ עמד על־ידם ודִבּר על לב הנחשלים, את אלה הכה בשוט ועל אלה הִלֵּךְ אימים ועוררם לקרָב. על־כן עמדה המלחמה כל העת במקומה, ורק מעט־מזער הכריעה אחת המערכות את אויבתה ובמהרה נלחצה לאחור, כי לא היה רֶוַח לברֹח או לרדוף אחרי הכושל. וכל העת לא חדלה צעקת הרומאים מעל הבירה בעת תמורות המלחמה, בחַזקם בתרועתם את ידי אחיהם המנצחים ובעודדם את הנחשלים, האומרים לפנות עֹרף. הדבר היה כמלחמה בבית־חזיון. ומעיני טיטוס והעומדים עליו לא נעלם כל דבר אשר נעשה בקרָב. וכעבור ארבע שעות היום נפרדו מערכות הלוחמים, אשר החלו את המלחמה בתשע שעות בלילה, ונשארו על עמדן במקום אשר נפגשו זו את זו, ובידי אחת מהן לא עלה להכריע את צרתהּ והנצחון נשאר בין שתיהן בתָּוֶך. רבים מהרומאים עשו חיל בקרָב, ומן היהודים הפליאו להלחם: מאנשי שמעון יהודה בן מריות ושמעון בן יאשיה, ומן האדומים יעקב בן סוֹסא ושמעון בן כָּתְלָא, ומאנשי יוחנן גִפְתָּאִי ואלֶכּסא, ומן הקנאים שמעון בן אֲרִי.